זהר

שד) תרין ועשרין אתוון רשימין מחקקן, בההוא רקיעא, כל את ואת, נטיף טלא, מטלא דלעילא על גנתא. ומההוא טלא דאתוון, אתסחיין אינון נשמתין, ומתסיין, בתר דטבלו בנהר דינור לאתדכאה. וטלא לא נחית, אלא מגו אתוון דרשימין ומחקקן בההוא רקיעא, בגין דאינון אתוון כללא דאורייתא. וההוא רקיעא רזא דאורייתא, דהא מאש ומים דאורייתא אתעביד.

פירוש הסולם

שד) תרין ועשרין אתוון וכו': כ"ב אותיות רשומות וחקוקות ברקיע ההוא, שעל הג"ע, כל אות ואות נוטפת טל, מטל שלמעלה, על הגן. ומטל ההוא, שהוא הארת החסדים, רוחצות אלו הנשמות, ונרפאות, אחר שטבלו עצמן בנהר דינור להטהר. והטל אינו יורד אלא מתוך אותיות הרשומות והחקוקות ברקיע ההוא, משום שאלו האותיות הן כלל התורה, שנמשכות מז"א דאצילות הנקרא תורה, כי מאש ומים של התורה נעשה, דהיינו מאש ומים דז"א דאצילות (כנ"ל אות רצ"ב).