פירוש הסולם
שד)
ברא אלקים את השמים, ואפיק קול מגויה, ודא אקרי קול השופר, והיינו ברא וגו' דאיהו קול השופר: ברא אלקים את השמים פירושו, שהוציא מתוכו קול, כלומר, אלקים שהיא בינה, האציל והוציא את השמים, שהוא ז"א הנק' קול. והוא נקרא קול השופר, והיינו ברא אלקים את השמים, שהוא ז"א הנקרא קול השופר, (וביאור הדברים תמצא לעיל
בהקדמת הזהר דף רכ"ד ד"ה למשמע, ואין להכפיל דברים)
ושמים שליטין, בחיי המלך עלאה, על ארעא. והשמים. שהוא ז"א שולטים על הארץ בכח המוחין הנ"ל, הנקראים חיי המלך העליון: פירוש אור החכמה נקרא חיים. מלך העליון, היינו הבינה שהאצילה את השמים. וע"כ נקראים מוחין אלו בשם חיי המלך העליון.
וסימניך בן ישי חי על האדמה, דחיים תליין בבן ישי ובהו שליט בכלא, וסימנך בהכתוב, בן ישי חי על האדמה, כי הארת החכמה הנקראת חיים, הם תלוים בבן ישי, דהיינו במלכותא דדוד, ועל ידם משל על הכל.
וארעא מניה אתזנת הה"ד ואת הארץ. והארץ, שהיא המלכות מקבלת מן השמים, וז"ש ואת הארץ.
פירוש, כי יש ב' בחינות מלכות אל הז"א, א' היא מלכותא דדוד, דהיינו המלכות שמחזה ולמעלה דז"א, והב' היא המלכות שמחזה ולמטה, הנקראת רחל, וכן נקראת ארץ. ואומר, שאלו המוחין דחכמה, הנקראים חיי המלך העליון, הרי הז"א שנקרא שמים משפיע אותם אל הארץ, שהיא הנוקבא שמחזה ולמטה, אמנם הם תלוים במלכותא דדוד, דהיינו בהמלכות שמחזה ולמעלה, כי הזווג דז"א לקבל המוחין הוא עם מלכותא דדוד, ואחר שנתקבלו במלכותא דדוד משפיע אותם אל הארץ. שהיא הנוקבא התחתונה. וז"ש
דחיים תליין בבן ישי, דהיינו במלכותא דדוד, כי בה נעשה הזווג לקבל מוחין הללו מהבינה, ואח"כ משפיע אותם להארץ. וזהו שמביא הכתוב בן ישי חי על האדמה. להורות שהחיים המקובלים להאדמה, שהיא נוקבא תתאה דז"א באים מבן ישי, שהיא הנוקבא שמחזה ולמעלה, כמבואר. וטעם הדברים נתבאר
לעיל דף קי"ב ד"ה ויומא רביעאה וד"ה אלין נהורין ע"ש.
ו' דאתוסף לשלטאה במזוני על ארעא, הו' שנוסף על המלה את, שנאמר ואת הארץ. הוא כדי לשלוט ולהשפיע מזונות על הארץ, דהיינו אל הנוקבא תתאה. פירוש: כי ו' זו של ואת הארץ ה"ס דכר שבנוקבא, והשפעת המזונות היא מקבלת מדכר הזה. וכל זה יתבאר לפנינו.
