זהר

שד) בהאי דיוקנא דאדם, שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי, שארי מחדוי, מבין תרין דרועין, באתר דתליין שערי דדיקנא, דאתקרי תפארת. ואתפשט האי תפארת, ותקין תרין חדין, ואשתליף לאחורוי, ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי, בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי תפארת, ואקרי אדם דכר ונוקבא. הה״ד כתפארת אדם לשבת בית.

פירוש הסולם

שד) בהאי דיוקנא דאדם וכו׳: בצורת אדם זו, התחיל ותקן הכלל של זכר ונקבה, דהיינו ז״א שכולל דכר ונוקבא. ואח״כ כשנתתקנה צורה זו דאדם בתקוניו, התחיל ז״א להתפשט מחזה שלו, מבין שתי זרועות, במקום ששערות דיקנא שלו תלויות, שמקום זה נקרא תפארת, ונתפשטה התפארת הזו, ותקן ב׳ חזות, ונשלף לאחוריו ועשה גולגלתא דנוקבא, שהיא המלכות, וכולה סתומה מכל צדדיה, בשערות ובפרצוף פנים של הראש.
פירוש. כי מתחיל לפרש כאן סדר תקון הנוקבא דז״א שהיא המלכות. ומפרש ב׳ המצבים שבנוקבא, מצב א׳ כשהיא בבחינת אחורים דז"א, שיש בהם ג׳ מדרגות שהם נפש רוח ונשמה דאחור דז״א. מצב ב', כשהיא בבחינת פנים דז״א. שיש לה נפש רוח נשמה דפנים דז״א. ובמצב א׳, עוד לא נחשבת לנוקבא נפרדת מז״א, אלא בבחינת דו פרצופין, כלומר שז״א ונוקביה כלולים יחד בפרצוף אחד, ז״א, הוא צד הפנים של אותו הפרצוף, והנוקבא, היא צד האחור. אלא במצב הב׳, היא ננסרת מז״א, כלומר שנפרדה ממנו לפרצוף מיוחד בפני עצמה, ואז הן נבחנים לדכר ונוקבא ממש. כמ״ש לפנינו (באות שכ״ד).
וז״ש, בהאי דיוקנא דאדם, שארי ותקין כללא דכר ונוקבא, דהיינו שבא לפרש עתה המצב הא', שאז נתתקנו דכר ונוקבא בכלל אחד, דהיינו בפרצוף אחד, שהפנים ה״ס ז״א, והאחור ה״ס הנוקבא, וז״ש, כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי כשדיוקנא דאדם, הכולל ז״א ונוקביה, נתתקן בתקונוי, שהוא עד הת״ת שלו, דהיינו שנתקנו בהפרצוף, חב״ד חג״ת עד החזה, מבחינת הכלים, ונפש רוח מבחינת האורות, ונודע שת״ת ה״ס קו אמצעי, הכולל ימין ושמאל, שה״ס ב׳ זרועות, וע״כ אחר שנסתיימה אצילות התפארת במקום החזה, הוא נחלק לבחינת ימין ושמאל הכלולים בתוכו, אשר בחינת הימין שבת״ת נשאר לז״א, ובחינת השמאל שבו נתרחק ממנו ונעשה לאחורים, דהיינו שנעשה לחב״ד חג״ת דאחורים, וממנו נעשה חב״ד חג״ת דנוקבא עד החזה.
וז״ש שארי מחדוי מבין ב׳ דרועין, שתקון הנוקבא מתחיל מחזה דז"א, דהיינו ממקום סיום הת״ת שלו, הכולל בתוכו ב׳ דרועין, שהם ב׳ קוין ימין ושמאל, באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרי ת״ת, כי שם במקום החזה, נשלמו ג״כ המשכות השערות (כנ״ל אות רצ"ה) ואתפשט האי תפארת ותקין תרין חדין, היינו שנחלק לבחינות ימין ושמאל הכלולים בו, ותקן ב׳ בחינות חזה, דהיינו ב׳ סיומים המכונים חזה, חזה א׳ מימין הת״ת, וחזה א׳ משמאל הת״ת, ואשתליף לאחורוי, שבחינת החזה דשמאל הת״ת, נעשה לבחינת אחור של הפרצוף, ועבד גולגלתא דנוקבא, ומאחור הזה של הפרצוף, עשה המאציל את הראש של הנוקבא דז״א. דהיינו חב״ד דכלים ואור הנפש מבחינת האורות. כלא סתימא מכל סטרוי, בשערא בפרצופא דרישא. כלומר כיון שהאור שבראש קטן הוא, ע״כ לא ניכרו עוד הצדדים שבראש, ובחינת פנים ואחור שבו. כי שערות ראש ה״ס אחור הראש, ופרצוף פנים ה״ס הפנים שבראש. שכל אלו עוד סתומים בו. ובכללא חדא אתעבידו בהאי ת״ת, שזכר ונקבה אלו נחשבים שנעשו בכלל אחד מן התחלקות הת״ת לימין ושמאל, כלומר, שאינם זכר ונקבה נפרדים בב׳ פרצופין. ואקרי אדם דכר ונוקבא, ששניהם בכלל אחד נקראים אדם. הה״ד, כתפארת אדם לשבת בית. כלומר שהנוקבא היא כאן כמו בית לאדם, ואינה נחשבת למדרגה מיוחדת.