זהר

שג) אלא בההיא שעתא, יתער קב״ה לאברהם, ויימא ליה קום, דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך, למיהב לון אגר טב, על כל מה דסבלו בגלותא. ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון, דכתיב אם לא כי צורם מכרם, דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי, ואחמי גרמיה, כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר, ויימא גבו מחוביהון, גבו מחטאיהון. א״ל קב״ה לאברהם, ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי, אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון, לא תמנע אגר טב מנהון, כמה וכמה סבלו על חוביהון, ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו אשר צפנת, ודא הוא מלה דההיא מבשרת.

פירוש הסולם

שג) אלא בההיא שעתא וכו׳: ומשיב, אלא בשעה ההיא יעורר הקב״ה את אברהם, ויאמר לו, קום, כי הגיע הזמן שאני גואל את בניך ולתת להם שכר טוב על כל מה שסבלו בגלות. ומתוך שאברהם היה במכירה שלהם לגלות, שכתוב, אם לא כי צורם מכרם, שזהו אברהם. ע״כ היה לו כמי שאינו טוב בעיניו, והראה את עצמו כמי שרוצה שיוכו יותר על עונותיהם, ויאמר, תהיה נפרע מעונותיהם, תהיה נפרע מחטאיהם. א"ל הקב״ה לאברהם אני יודע שהכל מה שאמרת הוא רק לפנים, ולא מאמיתיות הלב, אני גם כן אנהג עמך לפנים, ואומר לך, אל תכלאי, אני רוצה לרצות אותך בשביל בניך, אל תמנע חסד מהם, אל תמנע שכר טוב מהם, כמה וכמה סבלו על עונותיהם. ומשום זה, אומר לצפון תני, שהצפון יתן שכר הטוב והכל, והדרום אל ימנע, והיינו אשר צפנת שהיא לשון צפון, שהוא הנותן הכל, וזה הוא הדבר של אותה מבשרת. דהיינו מ״ש לעיל על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'.
ביאור המאמר. כבר ידעת שאין ג״ר אלא ע״י הארת החכמה שבשמאל, והיינו רק על ידי התכללות הימין עם השמאל ביחד, שאז מתלבשת החכמה בחסדים ומאירים הג״ר. וכל השכר וכל הטוב שלעתיד לבא, הוא רק בהארת הג"ר. אמנם אם ע"י חטאי התחתונים מתגבר השמאל על הימין ורוצה לשלוט בלבדו, אז נעשה מחלוקת בין ימין לשמאל, וקו הימין מסיר החסדים שלו מקו השמאל, שאז השמאל מתכבה, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, ומתגלים דינים הקשים שבו, וכן הימין נשאר בו״ק בלי ג״ר, כי אין ג״ר אלא מהארת החכמה שבשמאל. ומחמת זה נחרב בית המקדש וישראל נגלו בין האומות.
ונודע מה שאמרו חז״ל על הכתוב אני ה׳ בעתה אחישנה אם זכו אחישנה, אם לא זכו בעתה (סנהדרין צח.) ויש להבין, איך אפשר זה, שיגאלו ישראל אפילו אם לא זכו, ועוד עומדים במרדם. והענין הוא, כי הגלות היה מחמת שע״י חטאיהם גרמו שיתגבר השמאל על הימין וישלוט לבדו, שאז מסיר הימין החסדים ממנו וכו' כנ״ל. וע״כ כשישראל עושים תשובה, ומתדבקים בהקב״ה שהוא קו האמצעי, אז חוזר קו האמצעי, ומיחד הימין עם השמאל ומקיים אורות שניהם והחכמה מתלבשת בחסדים, ומתגלים הג״ר, שישראל נגאלים עם הארתם, ומקבלים כל שכרם הטוב. שז״ס אם זכו אחישנה. שעל זה אין זמן קצוב. אלא מתי שעושים תשובה נגאלים. אמנם אם אינם עושים תשובה, יש זמן קצוב המביא את הגאולה אע״פ שלא עשו תשובה. והוא, אחר שאפשר לקבץ כל הדינים הקשים שסבלו ישראל בזמן הגלות, לשיעור שלם, דהיינו באפן שיספיקו, שישראל יפחדו ולא יחטאו עוד, להגביר את השמאל על הימין, כמו שעשו בעת החרבן, אז הם ראוים לגאולה אפילו בלי תשובה. כי גם בלי תשובה מובטחים שלא ישובו לכסלה עוד, דהיינו מחמת רוב הדינים הקשים שסבלו. וז"ס, לא זכו בעתו. שזה נעשה מאליו עם גילוי הדינים שבגלות לשיעור מספיק, ואין צריכים כלל להתעוררות ישראל לתשובה.
וזה אמרו (באות ש״א) ובצפון מחי דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי קשיין, כי כל הגלות, ודינים הקשים שבגלות, באים משליטת שמאל בלי ימין, שה״ס צד צפון. כמו שנתבאר. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב״ה למיהב לישראל, דהיינו שעל ידי השמאל מתגלות הג״ר, שמשם כל השכר וכל הטוב העתיד לבא לישראל. וז"ש (באות ש״ג) בההיא שעתא, דהיינו בזמן הגאולה, יתער קב״ה לאברהם, שה״ס קו ימין, וסוד דרום, ויימא ליה קום, דהא מטא זמנא דאנא פריק וכו' דהיינו, אע״פ שלא זכו, שלא עשו תשובה להדבק בקו האמצעי, כבר, מטא זמנא דאנא פריק, שהגיע הזמן, לגאלם אפילו בלא תשובה. ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון, כי כל הגלות היה, מחמת שקו הימין הסיר החסדים שלו מן קו השמאל, שע״כ נסתלקו הג״ר ונגלו הדינים של הגלות כנ״ל. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי וכו', שהיה בשורת הגאולה לא טוב בעיניו, שהרי עוד לא עשו תשובה מחטאם, ועלולים להגביר שוב השמאל על הימין, וע״כ, ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון, דהיינו שיכבד עליהם הגלות עד שיעשו תשובה, ואז יתיחדו הימין עם השמאל כנ״ל. א׳׳ל קב"ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת, לאנפין, שהקב״ה העירו, שאומר כל זה לא מלב שלם, שהרי גם הקו ימין חסר ג״ר בימי הגלות, וגם הוא משתוקק להתיחד עם השמאל ולגלות הג״ר. אנא אוף הכי לאנפין, כלומר, שאשיב לך על דבריך, ולא לפי לבך, אנא בעי לפייסא לך כי הקב״ה, שה״ס קו האמצעי בא לעשות שלום בין ימין לשמאל, ולפייס הימין שלא יפחד עוד מהתגברות השמאל, לא תמנע טיבו מנהון, שאל תמנע מהם החסד, דהיינו שאל תסיר עוד החסד מן השמאל, ולא תמנע אגר טב מנהון, דהיינו, שאל יעכב הארת הג״ר, עם הסרת חסדו, שמן הג״ר הוא כל אגר טב כנ״ל. וכל זה הוא, מטעם שכבר הגיע הזמן, לגאלם אפילו בלי תשובה, כנ״ל, וז״ש, כמה וכמה סבלו על חוביהון, דהיינו שכבר קבלו עונשים קשים על עונותיהם בשיעור המספיק שלא ישובו לכסלה עוד. וע״כ הגיע קצם. ובגין כך, אומר לצפון תני, שיתן הארת חכמה שלו ויתגלה הג״ר. ולתימן אל תכלאי, ולדרום, שהוא אברהם, וקו הימין, אומר, שלא יעכב זה, דהיינו שלא ימנע ממנו החסדים, אלא שיתיחד עמו. כנ״ל. והיינו אשר צפנת, מטעם שכל שכר הטוב המקווה הוא בצפון. וע״כ אומר מה רב טובך אשר צפנת, כלומר הגנוז ברוח צפון.
וז״ש, ודא הוא מלה דההיא מבשרת, שאומר, על הר גבוה עלי לך מבשרת וגו' הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו (כנ״ל באות רצ״ט), כלומר, שמתוך שפעולתו לפניו, דהיינו כל העונשים שסבלו ישראל בגלות עד שנתקבץ לשיעור המספיק לגאלם כנ״ל, ע״כ שכרו אתו, שיוכל ליחד הימין עם השמאל ולגלות הג״ר, שמשם כל שכרו הטוב וגאולת ישראל, כי עתה אין עוד פחד שישיבו לכסלה. כנ״ל. וז״ש (באות רצ״ט) דקב"ה כריז וכו', מאן דמסר נשמתיה וכו', מאן דסביל כמה חרופין וכו' מאן דאתענש בכל יומא וכו', דהיינו שקבץ כל העונשים והדינים הקשים שסבלו ישראל בגלות והוכיח להם שכבר קבלו שיעור המספיק לגאלם. הה״ד הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. שמתוך שפעולתו לפניו שהם העונשים ע״כ שכרו אתו, כי מתגלים בבת אחת. כמבואר.