זהר

שג) ותא חזי, מלה קדמאה דאורייתא, דיהבין לינוקי, אל״ף בי״ת, דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו, ולסלקא ליה ברעותא, וכ״ש למללא בפומיהון. ואפילו מלאכי עלאי, ועלאי דעלאי, לא יכלין לאדבקא, בגין דאינון סתימין דשמא קדישא. ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין, כלהו תליין בקוצא דאל״ף, ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין, דקיימו בהו עלאי ותתאי, שמיא וארעא, וכורסייא יקרא דמלכא, תליין מסטרא חדא לסטרא חדא, דפשיטותא דאלף, קיומא דעלמין כלהו, וסמבין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא.

פירוש הסולם

שג) ות״ח מלה קדמאה וכו׳: ובוא וראה, דבר ראשון שבתורה, שנותנים לתנוקות, הוא אלף בית. זהו דבר שאין בני העולם יכולים להשיג בבינתם ולהעלות על רצונם, וכל שכן לדבר בפיהם. ואפילו מלאכים עליונים ועליוני העליונים אינם יכולים להשיג, משום שהם נסתרות של השם הקדוש. ואלף וארבע מאות וחמשה רבבות עולמות, כולם תלוים בקוץ של האלף. דהיינו הקוץ שבי׳ העליונה שבא׳. וע״ב שמות קדושים חקוקים באותיות רשומות שמתקיימים בהם. ועליונים ותחתונים, שמים וארץ, וכסא הכבוד של המלך תלוים מצד אחד לצד אחד, דהיינו מקוץ העליון עד קוץ התחתון, של התפשטות הא'. הם הקיום של כל העולמות, והסומכים של העליונים והתחתונים בסוד החכמה.
פירוש. הא׳ כוללת בתוכה כל פרצופי אצילות. כי קוצה של י׳ העליונה של הא׳ הוא א״א. והי׳ עצמה היא או״א עלאין, שה״ס ג״ר דבינה, והו׳ שבאמצע הא׳ בין ב׳ היודין, היא ישסו״ת. וי׳ התחתונה, היא ז״א ומלכות (כמ״ש לעיל ב״א אות קל״ח בהסולם באורך עש״ה).
וז״ש, ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין, כלהו תליין בקוצא דאלף, כי הקוצא דאלף הוא א״א, שבו תלוים אבא ואמא, אשר אבא ה״ס אלף ואמא ה״ס ד׳ מאות, שהם חו״ב תו"מ. והנתיב המיחד אותם כולל חג״ת נ״ה, שה״ס חמש. והו׳ שבאמצע האלף ה״ס ישסו״ת, שהם ו״ק דבינה, ובהם מתגלה שורשי ע״ב שמות המרומזים באותיות הכתובים של ויסע ויבא ויט, (כמ״ש לעיל בשלח אות קע״ג) שה״ס ג׳ קוין. וז״ש ושבעין ותרין שמהן גליפין באתווי רשימין דקיימו בהו, שע״ב שמות החקוקים באותיות רשומות של ויסע ויבא ויט, קיימים בהם באו״א עלאין, כי ישסו״ת שבהם שורשי ג׳ קוין שה״ס ע״ב שמות נמשכים מאו״א, שהם אלף ות״ה עולמות כנ״ל. וז"ש, עלאי ותתאי, שהם או"א וישסו״ת, שמיא וארעא, שהם זו״ן וכורסייא יקרא דמלכא, שהוא נוקבא הנפרדת מז״א, תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאלף, שכל אלו נכללים בא׳ מצד אחד למשנהו, כי קוצה של יוד, היא א״א ויוד עליונה דא' היא או״א, והו׳ שבאמצעה, היא ישסו״ת, וי׳ תחתונה היא זו״ן, ונוקבא הנפרדת שלו. והם, קיומא דעלמין כלהו, שהמוחין של כל העולמות הנקראים קיום נמשכים מהם, וסמכין דעלאין ותתאין, ברזא דחכמתא. שסוד ג׳ סמכין שהם ג׳ קוין הממשיכים הארת החכמה, בעליונים ותחתונים נמשכים מהם.