זהר

שב) האי קרח, ימא דקפא, לא נגדין מימוי, אלא בשעתא דתוקפא דדרום, מטי לגביה, ומקריב ליה בהדיה, כדין מיא דהוו גלידין בסטרא דצפון, משתרן ונגדין, דהא מסטרא דצפון, גלידי מיא, ומסטרא דדרום, משתרן ונגדין. לאשקאה כל אינון חיות ברא, כד"א ישקו כל חיתו שדי וגו', ואלין אקרון הרי בתר, טורין דפרודא, דכלהו משתקיין, כד סטרא דדרום שארי לקרבא בהדיה, וכדין מיא נגדין, ובחילא דא עלאה דנגיד, כלא הוו ברבו בחדו.

פירוש הסולם

שב) האי קרח ימא דקפא, לא נגדין מימוי. אלא בשעתא דתוקפא דדרום מטי לגביה ומקריב ליה בהדיה: קרח זה של ים הקרוש, לא יזלו מימיו, אלא בשעה שתוקפו של הדרום, דהיינו הימין, מגיע אצלו, ולוקח אותו עמו. כדין מיא דהוו גלידין בסטרא דצפון משתרן ונגדן, אז' המים שהיו קרושים מבחינת הצפון דהיינו השמאל, נמסים ונמשכים מכח הדרום, ומושפעים אל התחתונים, תוקפו של הדרום פירושו נקודת החירק, דהיינו קומת החסדים היוצאת על מסך דבחי"א ומתוך שהוא מכריע את החסדים דו ימין, שהיא דרום, ומשליט אותו על השמאל שהוא צפון, ע"כ נבחן לתקפו של הדרום. ואז תוקפו דדרום מטי לגביה מגיע להקרח הנמשך מצפון, דהיינו מקו שמאל (כנ"ל בדיבור הסמוך) ומקריב ליה בהדיה, ולוקח אותו עמו, כלומר שכולל אותו בתוכו וכיון שקו שמאל נכלל בימין תכף נמס הקרח, והאורות נמשכים להתחתונים, וז"ש דהא מסטרא דצפון גלידי מיא, ומסטרא דדרום משתרן ונגדין, כי מבחינת הצפון, דהיינו מקו שמאל, נקרשים המים. ומבחינת הדרום, דהיינו מקו ימין, נמסים ונגרים להתחתונים. (כמ"ש היטב לעיל בדיבור הסמוך ע"ש) לאשקאה כל אינון חיות ברא, כד"א וכו' להשקות כל חיות השדה, כלומר את המדרגות שהם לבר מאצילות, בבי"ע, ואלין אקרון הרי בתר, טורין דפרודא, ואלו שבבי"ע נקראים הרי בתר, שפירושו הרי פירוד, כי על בי"ע נאמר ומשם יפרד וגו', דכלהו משתקיין כד סטרא דדרום שארי לקרבא בהדיה וכדין מיא נגדין, ובחילא דא עלאה דנגיד, כלא הוו ברבו בחדו, אשר כולם ישוקו בשעה שבחינת הדרום מתחיל להתחבר עמו, ואז המים נמשכים ובכח עליון זה הנמשך מהדרום, דהיינו תוקפו דדרום כנ"ל, יהיו כולם בתפארת ובשמחה. כמבואר.