זהר

שב) ות"ח, כד חב אדם, באילנא דאכל מניה, גרם לההוא אילנא, דשרי ביה מותא לכל עלמא. וגרים פגימו, לאפרשא אתתא מבעלה. וקאים חובה דפגימו דא בסיהרא, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני. כיון דקיימו ישראל בטורא דסיני, אתעבר ההוא פגימו דסיהרא, וקיימא לאנהרא תדיר.

פירוש הסולם

שב) ות"ח כד חב אדם באילנא דאכיל מניה, גרם להאי אילנא דשרי ביה מותא לכל עלמא: ובוא וראה, כאשר חטא האדם בהעץ שאכל ממנו, גרם לאותו העץ, שהיא הנוקבא שהמות ישרה בתוכו לכל העולם כולו, וגרים פגימו לאפרשא אתתא מבעלה, וגרם פגם להפריד אשה מבעלה, דהיינו להפריד הנוקבא מז"א, וקאים חובא דפגימו דא בסיהרא, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני, ועמד החטא והפגם הזה בהלבנה, שהיא הנוקבא, עד שעמדו ישראל בהר סיני. כיון דקיימו ישראל בטורא דסיני אתעבר ההוא פגימו דסיהרא, וקיימא לאנהרא תדיר. כיון שעמדו ישראל בהר סיני, נעבר אותו הפגם של הלבנה, ועומדת להאיר תמיד. כלומר, שאחר שעבר הפגם של חטא דעצה"ד חזרה להזדווג עם ז"א, ובזווג דלא פסיק לעלמין, ונמצא שהיתה אז מאירה תמיד, בלי שום מיעוט, שז"ס חירות ממלאך המות, שזכו אז.