זהר

שב) רבי אלעזר ורבי אבא הוו יתבי. א"ר אלעזר, חמינא לאבא ביומי דראש השנה ויום הכפורים, דלא בעי למשמע צלותא מכל בר נש, אלא אי קאים עליה תלתא יומין קודם, לדכאה ליה. דרבי שמעון הוה אמר הכי, בצלותא דהאי בר נש דאנא מדכינא, אתכפר עלמא. וכל שכן בתקיעה דשופר, דלא מקבל תקיעתא דב"נ דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעה.

פירוש הסולם

שב) ר' אלעזר ור' אבא וכו': ר"א ור"א, היו יושבים. אמר ר' אלעזר, ראיתי אבי ​ביום ראש השנה ​ויום הכפורים, שלא רצה לשמוע התפלה מכל אדם, אלא אם כן עמד עליו שלשה ימים מקודם, לטהר אותו. שר' שמעון היה אומר כך, בתפלה של אדם הזה שאני מטהרו, מתכפר העולם. וכל שכן ​בתקיעת שופר, שלא היה מקבל תקיעת אדם, שאינו חכם לתקוע בכונה בסוד התקיעה.