זהר

שב) ועשר אתוון אלין, אינון שעור קומה דגופא דא, דאיהו משכנא, ועליה אתמר, עשר אמות ארך הקרש. ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. בחכמה: דא י'. בתבונה: דא ה', ובדעת: דא ו'. ובכל מלאכה: דא ה'.

פירוש מעלות הסולם

שב) ועשר אתוון אלין וכו': ועשר אותיות אלה, של שם מ״ה, הן שיעור קומה של גוף זה שהוא המשכן. (כנ״ל אות רצ״ג) ועליו נאמר עשר אמות ארך הקרש. ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה, בחכמה: זה י' בתבונה זה ה'. ובדעת זה ו' ובכל מלאכה זה ה'.
ביאור המאמר: שורש גוף האדם הוא בחינה אחת הכוללת כל ד' עולמות אבי״ע שראשו נגד ז״א דאצילות שמשם השורש שנקרא אדם. ומגרון עד החזה היא בחינת בריאה נגד מלכות דאצילות כי בריאה היא אשת אצילות. ומחזה ולמטה הוא יצירה ועשיה. וכמו שב' עולמות יצירה ועשיה מעורבים בקליפות, שביצירה מחצה רע ומחצה טוב, ובעשיה רובו רע, כן יש בגוף האדם מחזה למטה אברים כנגד הקליפות, שהם הכבד ויותרת הכבד ומרה וטחול.
והלב ה״ס ל״ב נתיבות החכמה דהיינו חכמה דשמאל דבינה, והוא אש שורף מחמת שבעת גילוי חכמה מתלוים עמה דינים קשים לשרוף את כל אלה הרוצים להמשיך את החכמה מלמעלה למטה, והדינים אינם נשקטים עד שמתחיל שליטת חסדים דהיינו סוד הרוח שב' כנפי ריאה נושבות על הלב, ורוה זה שהוא אור חסדים בא מזווג הלב שהוא מלכות עם ז״א שהוא הראש ואז יורד רוח החסדים מן המוח שה״ס ג״ר דז״א, אל החוטם שה״ס תפארת דז״א, ודרך ב׳ נוקבי החוטם יורד אל קנה הריאה שהוא בינה דמלכות, ומן הקנה אל ב' כנפי ריאה שהם חסד דמלכות ומב׳ כנפי ריאה בא רוח החסדים אל הלב, שז״ס שהריאה נושבת רוח על הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים אלו, ובזה נשלמת הארת הזווג שממנה מגיעה שפע לכל העולמות.
וכן נחלקים ד' העולמות אבי״ע בהוי״ה אחת הכוללת כל העולמות כי כל ד' העולמות אבי״ע נחשבים כמו אדם אחד וי׳ של הוי״ה הכוללת ה״ס אצילות וראש האדם, ובריאה ה״ס ה׳ ראשונה עד החזה, ויצירה ה״ס ו' ועשיה ה״ס ה׳ תחתונה. ושניהם יצירה ועשיה הם מחזה ולמטה.
ותיקון המשכן שה״ס מלכות הוא בדרך כל אותם התקונים של תקון האדם (כמ״ש באות רצ״ג) משכנא שכינתא תתאה כלילא מכלהו תקונין דגופא ובפרשת תרומה (אות תרס״ו) רזא דמשכנא דאיהו אברין ושיפין כלהו סלקין לרזא דאדם. וכמו שבאדם ישנם אברים חיצונים ואברים פנימיים כן במשכן ישנם כלים פנימיים כמו הארון והשולחן והמנורה כיור וכנו, והמשכן עצמו ויריעות המשכן הם חיצונית המשכן, והמנורה ה״ס ראש בסוד אצילות וי׳ של הוי׳׳ה, המאירה ממטה למעלה בסוד חכמה דימין המאירה בחסדים וה״ס ז״א, (עי' בפרשת תרומה אות תקע״ו) הארון והשלחן ה״ס הלב שהוא מלכות וכמו שיש הפרש בין מוחין דשבת המאירים באורות דחיה מאו״א עלאין, לבין מוחין דחול המאירים באורות דנשמה מישסו״ת, כן בכלי המשכן יש הפרש בין הארון שהוא מלכות העומדת במקום אמא עלאה, לבין השולחן שהוא מלכות במוחין דנשמה שהיא עולה לתבונה.
וזה אמרו (באות רצ״ג) ועשו ארון דא שבת וכו' ארון ודאי דא ל״ב נור דליק כליל ל״ב נתיבות וכו' דהיינו חכמה דשמאל דבינה והיא אש שורף כנ״ל לשרוף את הרשעים והחיצוניים הרוצים להמשיך את החכמה ממעלה למטה, ובשבת הוא בזווג פב״פ וביה שכינתא עלאה דאיהי תורת חכם כי זו״ן עולים שניהם במקום או"א עלאין ומלכות היא במקום אמא עלאה. בסו״ה הנה ארון הברית אדון כל הארץ שהנוקבא מכונית בשם אדון כל הארץ שהוא שם של זכר (עי׳ בהקסה״ז אות י״ז) וז״א במקום אבא עלאה המאיר בחכמה דימין שהיא כולה חסדים שהם יותר חשובים מחכמה, ואבא נקרא חכם ואמא תורת חכם ואיהו נשמה יתירה דשבת וכו' כי בחול אינם עולים רק לישסו״ת, ובשבת עולים לאו״א עלאין המאירים בחכמה דימין בסוד רעוא דרעוין דבגינה לא שלטין מארי דגיהנם על עלמא כי חכמה דימין יש בה מעלת חכמה להכניע את החצונים, ויש בה מעלת חסדים שאין שום יניקה לחיצונים ממנה. (עי׳ באד״ז אות מ״ג).
וזה אמרו (באות רצ״ו) כפרת הלב דא פרישו דסכת שלום וכו' דהיינו רוח החסדים הנושב מכנפי הריאה המתגלים ע״י חכמה דימין. מנרתא דא רישא שה״ס ז״א וי' של שם הוי״ה ושבעה נרותיה עליה וכו' דהיינו ע״ס דראש שהן ראיה שמיעה ריח ודיבור. פתורא דא לבא ואתמר ביה שלחן בצפון היינו כשהשליטה היא אל החכמה ולא אל החסדים, כמו בישסו"ת. וז״א (באות רצ״ט) ודא שכינתא תתאה היינו מלכות איהי מנרתא כד נטלא מימינא דהיינו כשהיא תחת שליטת החכמה דימין המאירה בחסדים, וכד נטלא משמאלא וכו' אתקריאת פתורא וכו' היינו בשליטת הארת החכמה דשמאל הכלולה מחסדים. וכד נטלא מגופא דהיינו בנין המלכות מבחינת ו״ק לבד אתקריאת משכנא וכו' דהיינו חיצונית. כיור וכנו אינון תרין כליין וכו' שהם משמשים את הלב בסוד שהם מבשלים את הזרע להולדת הנשמות (ועי' כ״ז בפרשת פנחס דף קמ״ח מאמר אברים הפנימיים ובמראות הסולם שם) מוחא עליה אתמר וכו' עד אות ש״ג הכל מבואר.