זהר

שא) כל קשר בדיוקנא דכף ימינא, כל חוליא בדיוקנא דאצבע, דאית ביה תלת פרקין, לקבל תלת כריכות. והכי בכל אצבע תלת פרקין, לבר מגודל. דאיהו שיעור בין קשר לקשר דציצית, כמלא גודל. איהי מדה דחוטמא. ומדה דעין ימינא ושמאלא. ואיהו מדה בין עין לעין. ומדה דאזן ימינא ושמאלא. ומדה דכל שפה ושפה. ומדה דלישנא. מדה אחת לכל היריעות.

פירוש הסולם

שא) כל קשר בדיוקנא וכו': כל קשר הוא בצורת כף ימין. כל חוליא היא בצורה של אצבע, שיש בה ג' פרקים, כנגד ג' כריכות. וכך הוא בכל אצבע ג' פרקים חוץ מאצבע אגודל, שאין בה אלא ב' פרקים. שהוא השיעור בין קשר לקשר שבציצית שצריך להיות ריוח כמלא אגודל היא המדה של החוטם, והמדה של עין ימין ושמאל, והיא המדה שבין עין לעין, והמדה של האזן ימין ושמאל, והמדה של כל שפה ושפה, והמדה של הלשון, מדה אחת לכל היריעות.
פירוש, אחר שקו האמצעי יחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה והחכמה שבשמאל נכללה בחסדים שבימין, והחסדים שבימין נכללו בחכמה שבשמאל, נבחנים בקו אמצעי עצמו ג' קוין. ב' קוין ימין ושמאל שירש אותם מחמת שגרם להארתם, ופעולת יחודם זב"ז, שהוא צורת קו האמצעי. אמנם במקום, שלא יוכל לגלות פעולת יחודם זה בזה, כגון בראש, שהוא מחמת שהג"ר דחכמה נתמעטו ע"י קו אמצעי ואינם, ואין פעולת יחוד ב' הקוין ניכרת שם כלל, רק כלפי ו"ק דחכמה, שהם בגוף ולא בראש, נמצא שבראש אין לקו אמצעי אלא ב' קוין שירש אותם מעליון. אבל פעולתו עצמו שהיא קו אמצעי חסרה שם, ואינו כולל אלא ב' קוין. וע"כ יש ב' בחינות באצבעות, א) בחינה אצבע אגודל, שאין בה אלא ב' פרקים, שהוא כנגד קו האמצעי שבראש, שאין בו אלא ב' קוין. ב) שאר האצבעות שיש בהן ג' פרקין, שהם כנגד קו האמצעי שבגוף, שיש בו ג' קוין.
וזה אמרו, כל קשר בדיוקנא דכף ימינא, דהיינו שיש בו רק חסדים שהם ימין. כל חוליא בדיוקנא דאצבע דאית ביה תלת פרקין, דהיינו שמאירה בו גם החכמה, וניכרת פעולת קו האמצעי, ויש בו ג' קוין, שה"ס ג' פרקין, וג' כריכות. והכי בכל אצבעא ג' פרקין לבר מגודל, כי באגודל אין בו אלא ב' פרקין, שמורה, שפעולתו עצמו אינו ניכרת במקום הזה, דאיהו שיעור בין קשר לקשר דציצית כמלא גודל, כי כמו שקשר דציצית הוא בדיוקנא דכף ימינא כך בין קשר לקשר הוא בדיוקנא דכף ימינא, ואין פעולת קו האמצעי ניכרת שם, וע"כ מדידתו באגודל שאין בו אלא ב' פרקין. ובזה ביאר השאלה (שבאות רצ"ו). ואומר שמדידת אגודל ניהגת בכל ספירות דראש, משום שאין פעולת קו האמצעי ניכרת בהן. וז"ש איהי מדה דחוטמא וכו' דהיינו של כל הספירות שהן עינים ואזן חוטם פה ולשון. שז"ס, מדה אחת לכל היריעות, כי מדה אחת מורה על מדת קו ימין שה"ס חסדים, שמדה זו נוהגת בכל הספירות של ראש. ודע, שבאדרא רבא פירש ר' שמעון באפן אחר. כי מחלק בין בחינת או"א שבראש, ובין ישסו"ת שבראש. ואומר שרק בבחינת או"א שבראש יש בקו האמצעי רק ב' קוין, אבל בבחינת ישסו"ת שבראש יש בקו האמצעי ג' קוין. וכן ביאר ברוב המקומות. (עי' באדרא רבה נשא אות קפ"ט).