זהר

שא) למלכא דעביד הלולא לבדיה, וגזר חדוה על כלא. בהאי יומא דהלולא, כל עלמא הוו חדאן, ובר נש חד הוה עציב, תפיס בקולרא. אתא מלכא לחדוותא, חמא כל עמא חדאן, כמה דאיהו גזר. זקף עינוי, חמא ההוא בר נש תפיס בקולרא עציב. אמר, ומה כל בני עלמא חדאן בהלולא דברי, ודא תפיס בקולרא. מיד פקיד ונפקי ליה, ושארו ליה מקולריה.

פירוש הסולם

שא) למלכא דעביד הלולא וכו׳: בדומה למלך, שעשה סעודת שמחה לבנו, וגזר שמחה על הכל. ביום ההוא של השמחה, כל העולם היו שמחים, ואיש אחד היה עצב, אסור בזיקים. המלך בא אל השמחה ורואה כל העם שמחים כמו שגזר. נשא עיניו, דאה אותו האדם האסור בזיקים עצב. אמר, ומה כל בני העולם שמחים בשמחת בני וזה אסור בזיקים, מיד פקד והוציאו אותו והתירו לו מכבליו, קולר פירושו זיקים וכבלים כמו קולר תלד בצואר כולן (סנהדרין ו').