זהר

ר) משמע, דאינון זכאין, עד לא נחתו לעלמא, אשתמודעאן אינון לעילא, לגבי כלא, וכל שכן משה. ומשמע נמי, דנשמתהון דצדיקיא, אתמשכו מאתר עלאה, כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא, דמשמע, דאב ואם אית לנשמתא, כמה דאית אב ואם לגופא בארעא, ומשמע, דבכל סטרין, בין לעילא, בין לתתא, מדכר ונוקבא אתיין כלא ומשתכחי. והא אוקמוה רזא, דכתיב, תוצא הארץ נפש חיה. הארץ: דא כנסת ישראל. נפש חיה: נפשא דאדם קדמאה עלאה, כמהדאתמר. אתא רבי אבא ונשקיה. אמר ודאי שפיר קאמרת, והכי הוא ודאי זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא, על כל שאר נביאי עלמא.

פירוש הסולם

ר) משמע דאינון זכאין וכו': משמע שהצדיקים מטרם ירידתם לעולם הם נודעים למעלה, וזהו לכל הצדיקים וכל שכן משה, שע"כ נאמר עליו ותראה"ו עם ה"ו, שה"ס הרושם דמלכא ומטרוניתא כנ"ל. וכן משמע, שנשמות הצדיקים נמשכו ממקום עליון, כמו שבארנו בהכתוב וילך איש מבית לוי, שהוא יסוד דחו"ב (כנ"ל אות קצ"א) שהוא מקום עליון. וסוד הדבר למדנו שנשמע מכאן, שיש אב ואם לנשמה, שהם ז"א ונוקבא, כי איש זה ז"א. ובת לוי, זו היא הנוקבא, כמו שיש אב ואם לגוף בארץ. ונשמע, שבכל הבחינות, בין למעלה ובין למטה, באים הכל ונמצאים מזכר ונקבה, וכן ביארנו סוד הכתוב,​ תוצא הארץ נפש חיה. הארץ, זו היא כנסת ישראל. שהיא הנוקבא נפש חיה, היינו הנפש של אדם הראשון כמו שבארנו. (עלאה ל"ג) כי ז"א ונוקבא הם אב ואם של אדם הראשון כנ"ל. בא ר' אבא ונשקו. אמר ודאי יפה אתה אומר, וכן הוא ודאי. אשרי חלקו של משה נביא הנאמן, מכל שאר נביאי העולם.