זהר

רצ) כל מעלי שבתא, כד מקדשין ישראל יומא לתתא, כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא, אתכנשו משריין קדישין, אתקנו כרסיין. מאן חמי חדוה, בתלת מאה ותשעין רקיעין, כמה ממנן, כמה שלטונין, מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין, כדין אתער אילנא דחייא, ואקיש באינון טרפין דיליה, רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי, ואינון ענפין דאילנא מתנענען, וסלקין ריחין דעלמא דאתי.

פירוש הסולם

רצ) כל מעלי שבתא וכו׳: בכל ליל שבת, כשישראל מקדשים היום למטה הכרוז יוצא לד׳ רוחות העולם, התאספו מחנות הקדושים, התקינו כסאות. מי ראה השמחה, כאשר בש״צ רקיעים כמה ממונים כמה שליטים מתאספים למקומותיהם. כיון שישראל למטה מקדשים היום, אז נתעורר עץ החיים שהוא ז״א, ורוח אחד נושב מן עולם הבא שהוא בינה, מכה בעלים שלו. ואלו הענפים שבאילן מתנענעים, ומעלים ריחות של עולם הבא. אילן הוא ז״א, ענפיו, הם הספירות שלו, עלים הם הנשימות שמוליד. ש״צ רקיעים, ה״ס חו״ב תו״מ שכל אחד כלול מאה. רק המלכות חסרה העשר האחרונות שלהיותן ממלכות דמלכות שהן ממדת הדין, הן נגנזות. וע״כ הן ד׳ מאות חסר עשר.