זהר

רצ) י״ד אחרנין אינון יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה. וסימן, אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ובאלין י״ד אתוון אומאה, הה״ד כי י״ד על כס יה. קם סבא ואמר, בוצינא קדישא, בודאי אלין ארבע סרי דפורים, אינון בארבעה עשר בו, ובחמשה עשר בו, דא י״ד י״ה. אבל סימנין דכ״ח אינון אור ארבעה עשר י״ד קדמאין דכ״ח, י"ד תניינין, אינון בראשון בארבעה עשר יום וכו'.

פירוש מעלות הסולם

רצ) י״ד אחרנין אינון וכו': י״ד אותיות אחרות הן הוי״ה אלקינו הוי״ה, וסימנם אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. ובאלה י״ד אותיות השבועה שזהו שנאמר כי י״ד על כס י״ה. קם הזקן ואמר לר״ש נר הקדוש בודאי אלו ​י״ד דפורים שהם מחיית עמלק הם נרמזים במשנה א׳ של מסכת מגילה בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו שזה י״ד י״ה (עי׳ בספר מאור ושמש פרשת תצוה במה שמתרץ למה נאמר במשנה לא פחות ולא יותר והיה צריך לומר לא קודם ולא אח״כ.) אבל סימנים של כח הם אור לארבעה עשר י״ד ראשונים של כ״ח. וי״ד שניים הם מרומזים במה שנאמר בתורה בראשון בארבעה עשר יום וכו'.
פירוש, שם מ״ב זה נקרא שם המעלה שנתחדש מכח שא״א העלה אליו את מלכות שלו לחכמה והוציא את בינה מחוץ לראשו, ובינה נקראת אלקים, ומתחלקת לג״ר וז״ת שג״ר נקראות מ״י מאלקים. וז״ת נקראות אל״ה מאלקים. ואותיות אל״ה ה״ס ג׳ ידים דאמא שנתלבשו בעת יציאתם מראש א״א בזו"ן, שלכן בעת שבינה מעלה אליה את אותיות אל״ה שלה, ומתחברות עם מ״י שלה, יסוד השם אלקים, בזה נמשכים עמהם גם זו"ן לראש. והן כדוגמת ידים המעלות את זו״ן ממקומם התחתון למקום בינה עצמה.
וז״ס שתוף מדת הרחמים בדין לקיים את העולם שהם זו"ן הנקראים עולם, וכן נכללו בני אדם שבעולם הזה, כי כל המקובל לזו"ן דאצילות אפשר שיקובל לבני אדם שבעולם הזה, ומלמעלה מזו״ן אין אנו מקבלים כלום, ואם נוקבא דז״א שהיא מלכות דאצילות לא היתה נמתקת בבינה לא היתה ראויה לקבל שום אור ישר, ולא היה לה רק אור חוזר ואנו לא היינו יכולים לקבל שום מוחין שמהם באים כל התקונים, להשבתת שאור ומחיית עמלק.
וזה אמרו י״ד אחרנין אינון, היינו ג׳ ידים דאמא הנבחנות לחג״ת דאמא שיצאו מחוץ לראש א״א להעלות את זו"ן, אינון הוי״ה אלקינו הוי״ה שהוא יד ימין חסד, וסימן אור לארבעה עשר וכו' ובאלין י״ד אתוון אומאה וכו' היינו תקון המלכות שנקראת שבועה. קם סבא ואמר וכו' הסבא תקן את דברי ר׳ שמעון שענין הי״ד השייך למחיית עמלק נאמר בפורים ומרומזות בארבעה עשר בו ובחמשה עשר בו הנאמר במשנה לזמן קריאת המגילה ודא י״ד י״ה.
אבל סימנין דכ״ח דהיינו ב׳ ידים אחרות של שם מ״ב הן אור לארבעה עשר של המשנה בריש מסכת פסחים לבדיקת החמץ הרומז לביעור הקליפות והסט״א, שנקראים חמץ, ויד השלישי הוא מה שנאמר בפסוק בראשון בארבעה עשר יום זמן הקרבת ​קרבן פסח שה לבית, לקיים ובאלהיהם עשה ה׳ שפטים.