זהר

רצט) כדין נחתין תרין רתיכין, מאינון תרין פתחין. רתיכא חדא איהו רתיכא דגבריאל, רב ממנא ויקירא. רתיכא תניינא, איהי רתיכא אחרא קדושא דנוריא"ל רב ממנא, ונחתין מאינון פתחין, וקיימין על נשמתא, ואתוון מתהדרן לאתרייהו.

פירוש הסולם

רצט) כדין נחתין תרין וכו': אז יורדות שתי מרכבות מב' פתחים האלו, מרכבה אחת הוא מרכבה של גבריאל ממונה עליון ויקר, מרכבה השניה היא מרכבה אחרת קדושה של נוריאל ממונה עליון. ויורדים מפחתים האלו ועומדים על הנשמה. והאותיות ג' נ', חוזרות למקומן.
באור המאמר. תחלה צריך להבין אלו ד' פתחים שמתחת הרקיעים מה הם. וכבר נתבאר זה באורך לעיל (אות ק"ל בהסולם) שהסיום החדש שנעשה באמצע המדרגה, בסוד נקודת החולם מחמת עלית המלכות לבינה, סיום זה נעשה פתח בשביל התחתון שיוכל לעלות לעליון ולקבל ממנו המוחין. ולולא סיום החדש הזה שנעשה באמצע כל מדרגה, לא היה שום מבוא ופתח שיוכל התחתון להתרומם משהו למעלה ממדרגתו. עש"ה.
ולהלאה (באות שי"א) מפרש הזהר יותר. וזה לשונו, כמה דהאי נהר אתפרש ונפיק מגו עדן לאשקאה לגנתא דלעילא, הכי נמי מגו ההוא פתחא דאמצעיתא נפיק חד נהורא דאתפרש לד' סטרין בד' פתחין דקאמרן. הרי שתחילה נעשה פתח באמצע, ומפתח ההוא נתפשטו ויצאו ד' פתחים לד' צדדים מתחת הרקיעים.
וסוד הרקיע, כבר ידעת שה"ס קו האמצעי המקיים את הסיום החדש שנעשה באמצע המדרגה, בסוד נקודת החירק, במקום בינה שבה. באופן שאפילו אחר שחזרה המלכות וירדה ממקום בינה למקומה עצמה, לא נתבטל הסיום החדש מחמת זה, ואותם חצי בינה ותו"מ שנטהרו מסיום החדש מכח ירידת המלכות אינם מתחברים למדרגתם בהיותם במקומם, אלא צריכים לעלות למעלה מסיום החדש, ושם הם מתחברים למדרגתם, כנ"ל (באות קל"א בהסולם) ונמצא שרקיע האחרון דט' רקיעים, שהוא יסוד, (כנ"ל באות רצ"ב בהסולם) נמצא במקום סיום החדש שנקבע, דהיינו באמצע המדרגה במקום בינה של המדרגה. ומכאן תבין שפתח הזה שנעשה, שהיא בחינת סיום החדש עצמו, שנתהפך לפתח בשביל התחתון, הוא עומד באמצע המדרגה, דהיינו במקום סיום החדש, והוא תחת כל ט' הרקיעים, דהיינו ברקיע היסוד בסיומו, ששם עומד סיום החדש שבאמצע המדרגה.
וז"ש להלן (באות שי"א) מגו ההוא פתחא דאמצעיתא דהיינו הפתח שנעשה בשביל התחתון במקום סיום החדש העומד באמצע המדרגה, במקום בינה, נפיק חד נהורא, שמשם יוצא האור אל התחתון שהם חו"ג תו"מ, דהייני שתחלה עולה התחתון דרך פתח ההוא לעליון, עם הבינה ותו"מ דעליון, (כנ"ל אות ק"ל) דהיינו מרקיע ולמעלה, ושם מקבל האורות חו"ג תו"מ, ואח"כ יורד התחתון למקומו עם המוחין האלו. דאתפרש לד' סטרין, שהם חו"ג תו"מ, בד' פתחין, שלכל מוח נבחן פתח מיוחד, שלמוח החסד מאיר הפתח שבדרום, ולמוח הגבורה מאיר הפתח שבצפון, ולמוח הת"ת מאיר הפתח שבמזרח, ולמוח המלכות מאיר הפתח שבמערב.
וזה אמרו, (באות רצ"ג) ארבע גוונין בההוא מתיחו דרקיעא דעל גנתא, שהם ד' מוחין חו"ג תו"מ, שה"ס ג' קוים ומלכות המקבלתם, שהם מאירים בתוך הרקיע שעל הגן שהוא בינה דבינה דמלכות דעשיה, וגם הרקיע הזה מתחלק לט' רקיעים. ומקבל הארתו מחו"ב דז"א דאצילות. כנ"ל (אות רצ"ב). לגבי הני גוונין אית ארבע פתחין לתתא מההוא מתיחו דרקיעא. ואין הפתחים במקום הגוונים. כי הגוונים הם ברקיע עצמו דהיינו מיסוד דרקיע ולמעלה, אבל הפתחים הם תחת יסוד הרקיע, כלומר בסיומו ממש, שה"ס סיום החדש שנעשה באמצע המדרגה שנתהפך לפתח בשביל מדרגה התחתונה, שהיא נשמות הצדיקים שבגן עדן. וע"כ אומר לתתא מההוא מתיחו דרקיעא. והם מקבלים הארות ד' גוונים שבתוך הרקיעים, ע"כ אומר לגבי הני גוונים. דהיינו שממשיכים מהם, אבל הפתחים אינם עומדים עמהם במקום אחד.
וז"ש, מאינון אש ומים וכו' ומתפתחין בד' פתחין ד' נהורין, כי אלו אש ומים ה"ס ב' קוין ימין ושמאל דז"א דאצילות, אשר הרקיע דז"א שה"ס הדעת, הוא קו האמצעי המיחדם, וה"ס ג' גוונים לבן אדום וירוק, הנ"ל, והמלכות המחוברת בדעת, ה"ס גוון אוכם הנ"ל ומאורות אלו נמשכים אל הפתחים, חו"ג תו"מ כנ"ל, שכל מוח מאיר דרך הפתח שבצד שלו. וד' אלו מתחלקים לב' בחינות, שהם מים ואש, מים הם הארת חסדים, שהם אור החסד שבדרום, ואור הת"ת שבמזרח. ואש ה"ס הארת חכמה, שהם אור הגבורה שבצפון ואור המלכות שבמערב. ומתחילה מאירים על הנשמה אלו ב' אורות שהם בחינת מים, דהיינו שבדרום ובת"ת, שהם חסדים, ואחר כך מאירים ב' אורות שהם בחינת אש, דהיינו שבצפון ובמערב, שהם הארת חכמה.
והנה נתבאר המקום שמשם מקבל השמים דגן עדן, שהוא הרקיע שעל הגן, דהיינו מאינון אש ומים דאתנטלו משמים עלאין, שהוא ז"א דאצילות הנקרא שמים. אמנם יש לשאול מאיזה מקום מקבלת הארץ שבגן עדן, דהיינו הגן עצמו. וז"ש לעיל (באות רפ"ג) אית שמים ואית שמים, שמים לתתא וארץ לתתא מנייהו. שמים לעילא וארץ לתתא מנייהו שזה מלמד, שכל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה למעלה. ולפיכך, כמו שהשמים דגן עדן מקבלים מאש ומים דשמים עלאין שהוא ז"א, כך הארץ שבגן עדן, דהיינו הגן עצמו מקבל מארץ שלמעלה, שהיא המלכות דאצילות, והיינו על ידי המרכבה שלה. שה"ס ד' מלאכים מיכאל גבריאל רפאל ונוריאל, שעליהם רוכבת ומתגלית המלכות, הנקראים ד' מרכבות. אמנם גם הם אינם יכולים להתפשט ולהאיר למטה אל הנשמות שבגן, זולת דרך ד' הפתחים הנ"ל. כי אלו ד' המלאכים הם ג"כ ד' בחינות חו"ג תו"מ, וע"כ מיכאל מאיר דרך הפתח שבצד דרום שברקיע, וגבריאל מאיר דרך הפתח שבצד צפון שברקיע, ורפאל מאיר דרך הפתח שבצד מזרח שברקיע, ונוריאל מאיר דרך הפתח שבצד מערב. גם יש לדעת שאלו ד' מלאכים מאירים בעצמם אל הנשמות כל זמן שלא גמרו השפעתם, אבל אחר שגמרו השפעתם חוזרים למקומם למעלה, ומשאירים במקומם בד' הפתחים רק ד' בחינות רשימות בלבד, שה"ס האותיות הראשונות של שמותיהם, דהיינו מ' ממיכאל, ר' מרפאל, ג' מגבריאל, נ' מנוריאל.
והטעם הוא, כי רשימו היא בכל מקום בחינת נפש, וד' אותיות שבכל מלאך, הן ד' כלים לד' אורות נרנ"ח שבהם, ונודע שיש ערך הפכי בין כלים לאורות, שבשעה שאין במדרגה רק בחינת נפש דאורות צריכה להתלבש בכלי היותר גדול, (כנ"ל בפתיחה לחכמת הקבלה אות כ"ד) וע"כ כיון שלא נשאר מכל מלאך אלא רשימה מאורו, שה"ס נפש שלו, ע"כ היה צריך להשאר אות ראשון משמו לבחינת כלי לרשימה הזו. כי אות ראשון היא הכלי היותר גדול מכל האותיות שבשמו.
ולפיכך יש להבחין בפתחים אלו שברקיע שעל הגן, ב' מיני אורות, א) ממה שהרקיעים עצמם מקבלים משמים עליונים שהם ז"א דאצילות, וז"ש מאינון אש ומים דאתעביד מנהון ההוא רקיעא ומתפתחין בארבע פתחין ארבע נהורין. ב) הם רשימות האורות שהארץ דגן עדן, דהיינו הגן עצמו מקבל מארץ העליונה, שהיא המלכות על ידי ד' המלאכים הנ"ל, שהרשימות אלו הן אותיות ראשונות משמותם, כנ"ל, וז"ש (באות רצ"ה) גו נהורא דנהיר לסטר ימינא, דהיינו אור החסד המקובל משמים עליונים, המאיר בפתח שבצד ימין של הרקיע, אתרשים את חד וכו' ואיהו את מ' וקיימא באמצעיתא דההוא נהורא דפתחא. ועד"ז בשאר ג' פתחים כמו שמפרש לפנינו. הרי שיש ב' מיני אורות בפתחים אלו. א', משמים העליונים. ב', מארץ העליונה.
וז"ש (באות רצ"ו) וכד נשמתא דצדיקיא עאלת בגנתא דעדן אלין תרין אתוון נפקין מגו ההוא נהורא וקיימין על ההיא נשמת כי תיכף בביאת נשמת הצדיק לגן עדן, מאירים לו ד' הרשימות של ד' המלאכים שנשארו בפתחים מהשפעה שעברה. ואח"כ מאינון תרין פתחין מקדמי ונחתי מעילא תרין רתיכין וכו', דהיינו המלאכים עצמם באים להשפיע אל הנשמה שבגן עדן, כנ"ל. ומחלק ד' המלאכים לשנים שנים, ב' לצד החסדים שהם בדרום ומזרח, שהם מיכאל ורפאל, דהיינו חסד ותפארת, וב' לצד הגבורות המאירים בהארת חכמה, שהם בצפון ומערב שהם גבריאל ונוריאל. ואלו השנים מיכאל ורפאל המאירים בחסדים, נחתין וקיימין על נשמתא ואמרין לה שלום בואך, יבא שלום יבא שלום. דהיינו שמאירים לו אור החסדים שבימין, ע"י קו האמצעי, שהוא משים שלום בין הקוין ימין ושמאל. כדין אינון תרין אתוון סלקין וכו' ואתגניזו גו ההוא נהורא דאינון פתחין, כי מאחר שבאו המלאכים עצמם אין צורך ברשימות שלהם. ועד"ז מפרש גם ב' אותיות ג' נ' והמלאכים גבריאל נוריאל, שהם בצפון ומערב. דהיינו גבורה ומלכות. וזכור דברים אלו לכל ההמשך ולמאמרים הסמוכים. כי לא אכפיל הדברים.
וכן מתבאר בזה המאמר הקודם דרקיעים דעשיה. וז"ש שם (באות רפ"ח) באמצעיתא דכלהו רקיעין אית פתחא חדא. היינו סיום החדש שבאמצע המדרגה שנעשה לפתח בשביל התחתון שיוכל לעלות ולקבל מן העליון, (כנ"ל בסמוך בד"ה וסוד הרקיע) ותחות האי פתחא אית ע' פתחין אחרנין לתתא, היינו לקבל דרך שם בחינת ע' שמות שבמלכות דאצילות, שה"ס הארת השם ע"ב (כנ"ל פרשת וירא אות רע"ד) ושבעין ממנן וכו' היינו ע' שרים של ע' אומות. ומההוא פתחא ארחא סליק וכו' לגו כורסיא עלאה, כי דרך שם אפשר לעלות עד המלכות דאצילות, כמ"ש לעיל בעלית התפלה (באות קל"א) ומההוא פתחא לכל סטרין דרקיעא, היינו שמפתח הזה מתפשט ד' פתחים לכל צד שברקיע שהם ד' בחינות חו"ג תו"מ, (כנ"ל בסמוך ד"ה וז"ש להלן) עד תרעא דפתחא דאקרי מגדון, דתמן איהו סיומא דרקיעא, היינו הפתח שבצד מערב, שהיא בחינת המלכות, ששם מסתיים המדרגה. והשאר מובן וא"צ פירוש.