זהר

רצט) כגוונא דא, את השמים ואת הארץ, דהא אתין דבאורייתא, לאסתכלא, בחכמתא אתייהיבו. כבד את אביך ואת אמך כבד את יי' מהונך. וכלהו לאתכללא בהו מלה אחרא. אוף הכא, את הקולת, לאסגאה ההוא קלא אחרא לתתא, דכניש לון לגביה, מה דנפיק מנייהו, דביה חמאן ומסתכלן בחכמתא עלאה כל גנזין עלאין, וכל רזין טמירין וסתימין, מה דלא אתגלייא לדרין בתראין, דאתו בתריהון, ולא לדרין דייתון לעלמין, עד זמנא דייתי מלכא משיחא. דכתיב, כי עין בעין יראו בשוב יי' ציון. ואת הלפידים, בקדמיתא ברקים, והשתא לפידים. כלא חד. אבל מדאתתקנו בתקונוי לאתחזאה, אתקרון הכי.

פירוש הסולם

רצט) כגוונא דא את וכו': כעין זה, ​את השמים ואת הארץ, כי האתין שבתורה, ניתנו להסתכל בחכמה. כמו כבד את אביך ואת אמך. כבד את ה' מהונך. וכולם נדרשים לכלול בהם דבר אחר. אף כאן את הקולות לרבות קול אחר ההוא שלמטה, שהוא המלכות, שמקבץ אותם הקולות אליו ומה שיוצא מהם, שבו, במלכות, רואים ומסתכלים בחכמה עליונה כל גנזי עליונים, וכל סודות הנעלמים והסתומים, מה שלא נגלה לדורות אחרונים הבאים אחריהם, ולא לדורות שיבואו לעולם, עד הזמן שיבא מלך המשיח. שכתוב, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. ואת הלפידים, שואל, בתחילה קורא אותם ברקים, ועתה לפידים. ומשיב, הכל אחד, אלא אחר שנתקנו הברקים בתקוניהם, להראות, נקראים כך, לפידים.