פירוש הסולם
רצט)
והמלך ישמח באלקים עלאה, לאחדא ביה תחות רישיה, ולקרבא ליה בחדוה למהוי כלא חד: והמלך, שהיא מלכות, ישמח באלקים עלאה, שהיא בינה, לאחוז בו תחת ראשו ולקרב אותו בחדוה, שיהיו שניהם אחד. פירוש, שזסו"ה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני הנאמר על המוחין דבינה הללו המקובלים אל המלכות על ידי הז"א, ומבאר בזה הכתוב והמלך, שהיא מלכות, ישמח בבינה הנק' אלקים עליון, להיותה אוחזת בה תחת ראשה, כלומר, שמשפעת לה מוחין שנעשים להמלכות בחינת ראש, וכן משפעת לה חסדים כדי לקרב אותה אליה להתיחד עמה לאחד. כי אז המלכות עולה ומלבשת לבינה ונעשות שתיהן אחד.
והמלך ישמח באלקים, חדו נהורא דאפיק: והמלך ישמח באלקים, היינו השמחה בהאור שהוציא. פירוש, כי לעיל ביאר הכתוב הזה בדרך כלל, ועתה מבאר את הכתוב בדרך פרט ע"פ סדר יציאת המוחין בתלת נקודין חולם שורק חירק (המובא לעיל דף רמ"ד ד"ה נחית) ותחלה מבאר הכתוב בנקודת החולם, ואומר שהשמחה הוא,
חדו נהורא דאפיק, שמחת האור שהוציא לחוץ בסוד נקודת החולם, כמ"ש שם, ואע"פ שע"י יציאה זו נעשית רק ו"ק בלי ראש, מ"מ ע"י יציאה זו של הבינה נעשית המלכות מוכשרת לקבל כל המוחין דבינה, ולולא יציאה זו לא היתה המלכות ראויה לקבל מוחין
(כמ"ש לעיל דף ז' ד"ה וכבר), וע"כ אומר הכתוב על יציאה זו, והמלך ישמח באלקים. וז"ש
דנפיק בחד שבילא טמיר וגניז, ועייל ביה ב' תרין דאנון חד, שהשמחה הוא, משום, שיצא דרך שביל אחד נסתר וננוז, והכניס בו ב' שבילים, שנים שהם אחד. פירוש, כי אחר שנכללה ונמתקה המלכות בבינה, היא נתיסדה בב' נקודין, בנקודה של עצמה ומנקודת הבינה, המכונות מנעולא ומפתחא, (לעיל בהקדמת הזוהר דף מ"ז ד"ה גו עש"ה) אמנם בחינתה עצמה שה"ס מנעולא שאין לה זווג, נגנזה בה ואינו ניכרת בה כלל, ורק נקודת הבינה שה"ס מפתחא, שעליה יוצאים כל המוחין, היא מגולה בה, וע"כ ראויה למוחין. וז"ש
דנפיק בחד שבילא, דהיינו במפתחא, כי הכניס בה ב' שבילים דהיינו שביל דמפתחא ושביל דמנעולא, אבל נתקנו בסוד
תרין דאנון חד, שאינו ניכר אלא אחד, שה"ס המפתחא,
ועל דא עלמא אשתכלל בקיומא שלים, ומשום זה נתייסד העולם שהוא מלכות, במוחין שלימים. כי על המפתחא הנמשכת מהבינה יוצאים אח"כ כל המוחין דגדלות, ואם היה ניכר בה שביל הב' הנק' מנעולא, לא היתה יכולה לקבל שום מוחין, כנ"ל, ולפיכך נאמר על יציאה זו דרך שביל דמפתחא, והמלך ישמח באלקים.
