פירוש הסולם
רצח)
נחית לתתא ועביד ליה ימא רבא בד"א כל הנחלים וגו'
דהא הוא כניש כלא ושאיב ליה בגויה: הז"א שה"ס נהרא עלאה, יורד ומשפיע המוחין הנ"ל למטה, אל המלכות, ועושה אותה ים הגדול, כמ"ש
כל הנחלים הולכים אל הים וגו', כי המלכות אוספת את הכל ושואב אותם בתוכה, פירוש כי אלו המוחין שה"ס כ"ד בחינות הנ"ל יוצאים תוך הבינה, הנקראת
נחל, בסו"ה
מנחל בדרך ישתה, הז"א, ע"כ ירום ראש, דהיינו הג"ר הנקראים ראש, וע"כ נבחנות כ"ד בחינות המוחין בשם
נחלים. ואלו הנחלים ישתה הז"א, ומשפיע אותם אל המלכות, בסו"ה כל הנחלים הולכים אל הים, כי המלכות נעשית לים הגדול ע"י הנחלים שמקבלת מן הז"א.
כד"א אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ואין שרון אלא אתר ימא רבא, דשאיב כל מימין דעלמא. כמ"ש, אני חבצלת השרון וגו', ואינו נקרא שרון אלא המקום הסמוך להים הגדול, שהוא שואב כל מימי העולם, פירוש, שרון הוא מלשון ישור על אנשים וגו', דהיינו ראיה, שפירושו, מוחין דחכמה. וע"כ כשיש לה להמלכות מוחין דחכמה, היא נקראת חבצלת השרון. וז"ש
ואין שרון אלא אתר ימא רבא, שאין המלכות נקראת שרון, אלא בעת שסמוכה לים הגדול, דהיינו בעת שיש לה הנחלים דבינה, שה"ס המוחין דחכמה,
דשאיב כל מימין דעלמא, כי אז היא שואבת בתוכה כל מימות הבינה הנקראת עולם. שהם כל כ"ד הנחלים.
דאפיק, ושאיב, ונהיר דא בדא באורחין ידיען, שמוציא לחוץ, ושואב בתוכו ומאירים זה בזה בדרכים הידועים. פירוש, שרומז כאן על סדר יציאת המוחין
בתלת נקודין: חלם, שורק, חיריק, המובא לעיל
(דף ט"ו אות ט' ע"ש בהסולם) ואפיק ה"ס נקודת החולם. שאז מוציא א"א את הבינה לבר מראש, וכן ז"א מוציא את המלכות לבר מאצילות, ונעשית ו"ק בלי ראש, וה"ס קו ימין.
ושאיב. ה"ס נקודת השורק, שאז הבינה חוזרת לראש א"א, וכן המלכות חוזרת לאצילות. ומקבלת המוחין דחכמה שה"ס קו שמאל, שקבלת המוחין הללו מכונים שאיבה כמ"ש להלן.
ונהיר דא בדא באורחין ידיען, ה"ס נקודת החירק, דהיינו יציאת קומת החסדים המלבישה ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, שה"ס קו האמצעי, שאז מאירים זה בזה, שקו ימין הנמשך מהחולם, מקבל בחינת הג"ר מקו שמאל הנמשך מהשורק, וכן קו שמאל מקבל החסדים מקו ימין, ויש חכמה וחסדים בקו ימין וכן חכמה וחסדים בקו שמאל, שבזה נשלמים המוחין,עש"ה בהסולם.
וכדין עלייהו כתיב, בחכמה יבנה בית, ועל דא ב' בראשית: ואז כתוב עליהם, בחכמה יבנה בית, ועל זה רומזת ה
ב' דבראשית. כי אחר שהחכמה נתלבשה בחסדים כנ"ל בדיבור הסמוך, נקראת הבינה, בשם
בית וכן המלכות נקראת בשם
בית שעליהם רומזת
ב' דבראשית, כי
ב' נק' בית.
בית עלאה אתבני בחכמה, וכן תתאה אוף הכי (עי' בח"ג),
אבל ביתא עלאה רברבא ישובא דעלמא, מלך סתם ביתא תתאה. בית העליון נבנה בחכמה, דהיינו בינה, וכן בית התחתון, דהיינו מלכות, נבנה ג"כ בחכמה, אמנם בית הגדול העליון, שהיא בינה, היא ישוב העולם, כלומר שהמוחין אינם לעצמה אלא בשביל ישוב הזו"ן הנקרא עולם. ובית התחתון הוא מלך סתם, דהיינו מלכות.
