https://search.orhasulam.org/
- ספר הזהר / זהר עם פירוש הסולם / זהר חדש / שיר השירים / מאמר כ"ב אותיות ומנצפ"ך רפג-שו
- כתבי בעל הסולם / זהר עם פירוש הסולם / זהר חדש / שיר השירים / מאמר כ"ב אותיות ומנצפ"ך רפג-שו
אות רצז
זהר
רצז) וכתיב, אתה כוננת מישרים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים.כלהו ברזא דאלין אתוון, אינון דאקרון מישרים. ואלין אתוון,כתרין גניזין גו עלמא דאתי אינון. וכולהו נביעו בתר נביעו גו מחשבה,בגליפו דרזין דשמהן קדישין, בגליפו דכר ונוקבא, לאסתכמא כחדא, דהא לית בכל אתוון אסכמותא אלין באלין למהוי דא בדא, בר אלין.
פירוש הסולם
רצז) וכתיב אתה כוננת וגו': וכתוב, אתה כוננת מישרים. וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים. כולם הם סוד אותיות אלו מנצפ"ך, שהן נקראות מישרים. ואלו האותיות הן ספירות גנוזות תוך העולם הבא, שהוא בינה, וכולן הן מבוע אחר מבוע תוך המחשבה בחקיקת סודות השמות הקדושים, בחקיקת דכר ונוקבא, שיתרצו ויסכימו זה לזה להיות יחד. כי אין בכל האותיות רצון והסכמה של אלו באלו להיות יחד זו בזו, חוץ מאלו האותיות מנצפ"ך.
ביאור המאמר. כבר ידעת שהאותיות ה"ס הכלים שבכל פרצוף. גם נודע שבכללות אין יותר מג' כלים בכל פרצוף, שהם בינה וז"א ומלכות, כי לחיה ויחידה אין כלים. וה"ס ראש תוך סוף של הפרצוף. אמנם בפרטות, יש ט' ספירות בבינה, שה"ס ראש הפרצוף. ויש ט' ספירות בז"א, שה"ס תוך הפרצוף. ויש ט' ספירות במלכות שה"ס סוף הפרצוף.
וז"ס כ"ז אותיות, שהם לפי מספר הספירות שיש בפרצוף, דהיינו ט' כלים דבינה, וט' כלים דז"א, וט' כלים דמלכות. ט' הכלים דבינה, הם בסוד יחידות שהם האותיות מא' עד י'. וט' כלים דז"א, הם עשיריות, והם האותיות מי' עד ק'. וט' כלים דמלכות הם מאות, והם האותיות מק' עד ץ' ארוכה, שהן ק' ר' ש' ת' ך' ם' ן' ף' ץ'. והם סוד הצירוף של האלפא ביתא אי"ק בכ"ר וכו', אשר כל אחד הוא צירוף מרת"ס, שהם בינה ז"א ומלכות. כי אי"ק, הן ג' כתרים, דיחידות ועשיריות ומאות, כתר דבינה שהוא א', כתר דז"א שהוא י', וכתר דמלכות, שהוא ק'. בכ"ר, הן ג' חכמות, דיחידות ועשיריות ומאות, חכמה דבינה, שהיא ב', וחכמה דז"א, שהיא כ' וחכמה דמלכות, שהיא ר'. גל"ש, הן ג' בינות, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן בינה דבינה, ובינה דז"א ובינה דמלכות. דמ"ת, הן ג' חסדים, דיחידות ועשיריות ומאות, חסד דבינה, וחסד דז"א, וחסד דמלכות. הנ"ך, הן ג' גבורות, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן גבורה דבינה, וגבורה דז"א, וגבורה דמלכות. וס"ם, הן ג' ת"ת, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן ת"ת דבינה, ות"ת דז"א, ות"ת דמלכות. זע"ן, הן ג' נצחים, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן נצח דבינה, ונצח דז"א, ונצח דמלכות. חפ"ף, הם ג' מיני הוד, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן הוד דבינה, והוד דז"א, והוד דמלכות. טצ"ץ, הן ג' יסודות, דיחידות ועשיריות ומאות, שהן יסוד דבינה, ויסוד דז"א, ויסוד דמלכות. והנה נתבאר, שכ"ז אותיות, הן ט"ס דראש, וט"ס דתוך, וט"ס דסוף של הפרצוף.
אמנם לפי"ז יש לשאול, למה אנו אומרים תמיד רק כ"ב אותיות, ואין אנו אומרים כ"ז אותיות, ולפי האמור, אין אנו צריכים להזכיר כלל מספר כ"ב, אלא רק כ"ז. והענין הוא, כי ב' זמנים יש בכל פרצוף, זמן קטנות וזמן גדלות. אשר בקטנות עולה המלכות במקום הבינה של המדרגה ומסיימת שם המדרגה, וחצי בינה ותו"מ של המדרגה יוצאים מן המדרגה ונופלים למדרגה שמתחתיה, שמסבה זו נסתלקו ג"ר מן המדרגה, כי לא נשארו אלא הכלים דכתר וחכמה וחצי בינה במדרגה, באורות דרוח נפש. וזהו זמן הקטנות (כמ"ש בפלפה"ס אות ט"ז י"ז ע"ש). ולעת גדלות, יורדת המלכות ממקום בינה וחוזרת למקומה, ואז חוזרים הכלים דבינה ותו"מ אל המדרגה, ואז חוזרים ג"ר, כי כיון ששוב יש ה' כלים במדרגה, שהם כח"ב תו"מ, שוב מתלבשים בהם ה' אורות נרנח"י. (כמ"ש שם באות י"ח י"ט ע"ש)
ותדע, שאלו ג' הכלים חצי בינה ותו"מ, היוצאים מן המדרגה ונופלים למדרגה התחתונה ממנה בזמן הקטנות, וחוזרים אל המדרגה בזמן הגדלות, מכונים מבחינת האותיות, בשמות מנצפ"ך. שז"ס מה שאמרו חז"ל, מנצפ"ך צופים אמרום, ששכחום וחזרו ויסדום (שבת ק"ד.). כי בזמן קטנות המדרגה, הן נשכחות, מפני שאינן במדרגה, אלא שהן נמצאות במדרגה שמתחתיה. ולעת גדלות המדרגה, שאז חוזרים המנצפ"ך ומתחברים למדרגתם. נמצא שחזרו ויסדום ואז נקראים בעלי המדרגה בשם צופים, משום שמשיגים הארת החכמה המכונה ראיה.
והנה מקור האותיות הוא מבינה, אבל שם עוד לא נתגלמו כראוי, עד שבאות לז"א, ובז"א הן מתגלמות ונשלמות. ולפיכך נבחנות האותיות שמתחילות רק בז"א. ונודע, שעיקר ז"א הוא הקטנות שבו, שהוא בו"ק בלי ראש. כי הוא מדת הקביעות שבו. אבל מדת הגדלות, אינם עיקר בו, אלא תוספות מוחין בלבד. ונמצא שעיקר הז"א הוא רק כ"ב אותיות, והמנצפ"ך הן אצלו בבחינת תוספת ולא עיקר. ומשום זה, אנו חושבים רק כ"ב אותיות, ולא כ"ז.
והנה אנו מבחינים יציאת בינה ותו"מ מן המדרגה, רק בט' ספירות דמלכות, שהם במספר מאות, אשר קרש"ת ה"ס כתר חכמה וחצי בינה שנשאר במדרגה, שק' היא כתר, ר' היא חכמה, ש' היא חצי בינה, והת' היא מסך המסיים את הפרצוף. ומנצפ"ך, הן חצי בינה ותו"מ שיצאו ממדרגת ז"א, ונפלו למדרגה שמתחתיו, שהיא הנוקבא. שמשום זה לא נשאר בז"א, אלא ט' אותיות דבינה, שבו, וט' אותיות דז"א שבו, וד' אותיות שבמלכות שבו, שהם כ"ב אותיות. והטעם שאין אנו מבחינים יציאת בינה ותו"מ מן המדרגה בט' אותיות דבינה שהן יחידות, ולא בט' אותיות דז"א שהן עשיריות, אלא בט' אותיות דמלכות בלבד. הוא משום, כי בינה ותו"מ שיצאו מט' אותיות דבינה, שה"ס ראש של ז"א, נפלו למדרגה שמתחתיה, שהיא ט' אותיות דז"א, שהן בחינת תוך של ז"א, וכן בינה ותו"מ שיצאו ממדרגת ט' אותיות דז"א, שה"ס תוך, נפלו למדרגה שמתחתיהן, שהיא האותיות דמלכות שה"ס סוף. אבל בין כך ובין כך לא יצאו מפרצוף ז"א כלל. וע"כ אינן חסרות מפרצוף ז"א. ורק בינה ותו"מ שנפלו מט' אותיות דמלכות, שהן מנצפ"ך, הן שיצאו לגמרי לחוץ מפרצוף ז"א, ובאו בפרצוף הנוקבא, וע"כ הן חסרות בז"א, ואין שם אלא ט' דבינה וט' דז"א וד' דמלכות, שהם כ"ב אותיות בלבד.
וז"ש (באות רפ"ג) כד ברא קב"ה, שה"ס בינה, לאדם שה"ס ז"א, שהוא בחינת הויה דאלפין, שהוא בגי' אדם. דו פרצופין אתבריאו, דהיינו בדכר ונוקבא, באתוון עלאין רברבין, דהיינו בכ"ב אותיות גדולות לז"א, ובאתוון זעירין תתאין, דהיינו כ"ב אותיות קטנות לנוקבא. וכבר נתבאר שה"ס ט' הכלים דראש וט' הכלים דתוך, וד' הכלים דסוף שבז"א או שבנוקבא שמספרן כ"ב. שהן עיקר המדרגה והן קבועות בה תמיד. אבל ה' אותיות מנצפ"ך אינן קבועות בה, כי אינן נמצאות אלא בשעת גדלות. וע"כ הן נבחנות לתוספת בלבד.
ומהמתבאר, תבין להבחין בין כ"ב אותיות למנצפ"ך, שכ"ב אותיות ה"ס קו ימין שבמדרגה, שה"ס חסדים, ומנצפ"ך הן קו שמאל שבמדרגה, שה"ס הארת החכמה שבשמאל. כי מצב הקטנות, בעת שבינה ותו"מ חסרים מן המדרגה, שה"ס כ"ב אותיות, הוא קו ימין, ואותם בינה ותו"מ החוזרים אל המדרגה לעת גדלות, שה"ס מנצפ"ך הן קו שמאל (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ג ול"ד) וז"ש (באות רפ"ט) וכל דא, בגין דנגילה ונשמחה ב"ך, עשרין ותרין אתוון וכו', דהיינו שאמרה שכל מה שהנוקבא זכתה לקבל מז"א לעת גדלות, הוא משום שזכתה להדבק בכ"ב אותיות דז"א, שה"ס החסדים הקבועים בז"א, שאינם משתנים. וז"ש, ורזא דא, אשר נשבעת להם ב"ך, דהיינו בכ"ב האותיות הקבועות בו תמיד, שהם החסדים, ששם היא השבועה.
וז"ש (באות רצ"א), מישרים אינון שאר אתוון דאשתארו ומאן אינון מנצפ"ך. כי אלו האותיות נשארו בעת קטנות מחוץ מז"א, וע"כ אינן עיקרים בו, ואינן בחשבון האותיות הקבועות בו. וכבר ידעת שמנצפ"ך אלו ה"ס קו שמאל. ונודע שהשמאל אינו יכול להאיר מטרם שקו האמצעי מיחד אותו בימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ה ול"ח) והקו האמצעי נקרא ישר, משום שהארתו כוללת ימין ושמאל בדרך ישר, ואינה נוטה לא לימין ולא לשמאל. ומתוך שמנצפ"ך אלו הן בחינת קו שמאל, שאינן יכולות להאיר בלי תקון הקו האמצעי הנקרא ישר, ע"כ נקראות גם הן מישרים, מחמת התקון הישר הרובץ עליהם. וז"ש, דלית בכל אתוון דאיקרון מישרים בר אלין, שהוא מטעם האמור, שכ"ב האותיות כולן, יכולות להאיר בלי עזרת הקו האמצעי, חוץ מן המנצפ"ך, שהן אינן יכולות להאיר אלא בתקון הקו האמצעי הנקרא ישר, המתקנם שלא יאירו אלא ממטה למעלה כמ"ש שם. וז"ש, ואינון דאתכפלו מישרים אלין באלין מ' במ' וכו'. כלומר כשמנצפ"ך הסופיות, שהן שמאל, מתחברות בקו ימין, שהן מנצפ"ך הפשוטות שבכ"ב האותיות, שהיחוד הזה נעשה ע"י הקו האמצעי, אז הן נקראות מישרים. וז"ש (באות רצ"ב), מישרים אהבוך לאתפללא עמך באינון כ"ב אתוון, מפני שאינן יכולות להאיר זולת בהתכללות עם הימין, שה"ס כ"ב אותיות.
ומה שאמרנו, שהמנצפ"ך דז"א, בעת קטנות, נופלות למדרגה התחתונה מז"א, שהיא הנוקבא, הכונה היא אל הכלים בלבד בלי האורות שבהם, אבל האורות שבהם, מסתלקים לשורשם למדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. וז"ש (באות רצ"ג), אינון אתוון טמירין גניזין גו עלמא עלאה, דהיינו שבעת קטנות עולים אורותיהן ונגנזים במדרגה העליונה מז"א, שהיא בינה. וכד אתגניז אור קדמאה, דהיינו בעת שנגנזו אור ג"ר, הנקרא אור קדמאה, שזה היה מחמת עלית המלכות למקום בינה, שהוציאה הבינה ותו"מ לחוץ מז"א כנ"ל, אז אתגניזו אתוון אלין, דהיינו המנצפ"ך, שאורותיהן עלו לבינה, והכלים לנוקבא דז"א. ונעלמו מז"א. והוה ידע לון אדם, דהיינו מטרם שחטא היו לו ה' כלים כחבתו"מ וה' אורות נרנח"י. כי המנצפ"ך היו מחוברות בכ"ב אותיות, והיו לו ט' כלים דבינה מא' עד י', שהן יחידות, וט' כלים דז"א מי' עד ק', שהן עשיריות, וט' כלים דמלכות שהן מק' עד ץ' ארוכה. בתר דחטא אדם, אתגניזו כמלקדמין, שהמנצפ"ך, שהן בינה ותו"מ, יצאו ממנו, למדרגה תחתונה. ונסתלקו ממנו אורות דג"ר. עד דאתא אברהם וידע לון ברוח קודשא דשראת עליה, שהעלה מ"ן והחזיר המנצפ"ך למדרגתם, וחזרו אורות דג"ר, שה"ס אור קדמאה, שמטרם עלית המלכות לבינה. וכן ליעקב שקבל מאברהם, וכן ליוסף שקבל מיעקב. כיון דמית יוסף ובני ישראל הוו בגלותא, דהיינו שחטאו ישראל, אז חזרו המנצפ"ך ונפלו מז"א, וחזר ז"א לקטנותו. ו"ק בלי ראש. וז"ש, אתגניזו אתוון ואסתלקו כמלקדמין. שהמנצפ"ך חזרו ונפלו, עד דקיימו ישראל על טורא דסיני, וכו' אתגלו אתוון, שהמנצפ"ך חזר למדרגת ז"א, וחזר אור קדמאה, דהיינו ג"ר, כיון דחטאו, כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עדים. עדים, כולל מנצפ"ך דכלים וג"ר דאורות. וכן משה ויהושע וזקנים ידעו המנצפ"ך, כלומר שהיו מחוברים בכ"ב איתיות דז"א. ובהו עאלו לארעא וכו' ואתגלי שיר דא, שה"ס אור הג"ר המלובש בשיר השירים, אתגליפו אלין אתוון נתחברו אלו האותיות מנצפ"ך, בעשרין ותרין אתוון, רזא ב"ך, דהיינו שמנצפ"ך חזרו למדרגה, ונכללו בימין, שה"ס כ"ב אותיות, והיינו מישרים אהבוך, כי אחר שנכללו בימין נקראים מישרים כנ"ל. והם אוהבים להתחבר בכ"ב אותיות. כנ"ל, כי אינם יכולים להאיר זולתן.
וז"ש (באות רצ"ז), וכתיב. אתה כוננת מישרים. וחכך וגו', כלהו ברזא דאילין אתוון אינון דאיקרון מישרים. שפירושו, אשר אתה, שהוא חסד כוננו את המנצפ"ך הנק' מישרים, כי מטרם שהמנצפ"ך נתלבשו בחסד, לא יכלו להאיר כנ"ל. ואלין וכו' גניזין גו עלמא דאתי, היינו שאורותיהן גנוזים בבינה, הנקראת עולם הבא. וכולהו נביעו בתר נביעו שהארת החכמה הנובעת ממנצפ"ך, רודפת להכלל בנביעת החסדים שבכ"ב אותיות. שכן הוא, גו מחשבה, שהיא בינה בסוד חקיקת השמות הקדושים. דהיינו בסוד מי אלה של השם אלקים (כמ"ש בהקדמת ספר הזהר אות ז'), וכן בגליפו דכר ונוקבא, שהנוקבא, שיסודה היא משמאל, שה"ס מנצפ"ך, רודפת להכלל בז"א. שעיקרו הוא חסדים וימין, לאסתכמא כחדא, להיות בהסכם אחד, דהיינו בשליטת החסדים. דהא לית בכל אתוון אסכמותא אלין באלין למהוי דא בדא, בר אלין. כי אלו המנצפ"ך אינן יכולות להאיר כלל, בלי החיבור עם החסדים. כנ"ל, וע"כ הן רודפות אחריהם, להיות עמהם יחד.