פירוש הסולם
רצז)
דבקן דא בדא וכו': מתדבקים זה בזה, ז"א מתדבק בהבינה, ואז שלשה נכנסים בשלשה. שלשה קוי הבינה נכנסים ונעשים שלשה קוין בז"א. מתוך השלשה קוין שבז"א יוצא אחד, הוא ברית, דהיינו יסוד, והנוקבא דבוקה בברית. ואח"כ נעבר ממנו רוח העולה, שהיא רוח דקו שמאל, והנוקבא מתעברה הימנו, כלומר. שקו שמאל נעבר מז"א וניתן להנוקבא. (
כנ"ל ב"א נ"ב אות ל"ט) ואח"כ כאשר ניתבה הנוקבא בב' קוין דז"א, דהיינו שמקבלת גם חסדים מימין, נתדבקו רוח ברוח, דהיינו ז"א עם הנוקבא, ומתעברת הנוקבא, משלשה בנים, ואז ונח ותיבה יוצאים מהם שלשה בנים. כעין שלשה קוין העליונים, ואלו הם שיצאו מתוך התבה, שם חם ויפת. שם, שבצד ימין. חם שבצד שמאל. יפת הוא ארגמן, היינו קו אמצעי, הכולל אותם.
פירוש. ר"ש מבאר כאן, סוד שם חם ויפת שהכתוב מדייק בהם לומר היוצאים מן התבה, להורות שהם עצם ג' הקוין שבבינה שנשתלשלו לז"א ומז"א להנוקבא שה"ס התבה, שהם שם חם ויפת שנולדו ויצאו מהתבה. ומביא תחילה איך הבינה היתה בהארת הקו שמאל שקבלה רק נהירו דקיק מא"א. ואח"כ מביא שע"י רוח שהוא קו אמצעי שעלה להבינה, האירה הבינה בג' קוין. שז"ס מה שאומר לעיל
(בראשית א' דף רפ"ז אות שסג) תלת נפקי מחד. שג' קוי הבינה יוצאים מאחד שהוא ז"א. ולפיכך
חד שהוא ז"א
בתלת קיימי, וכן אומר כאן
תלת עאלין בתלת, כי מתוך שז"א גרם הארת ג' הקוין בבינה, ע"כ זכה גם הוא בהם. ואח"כ,
מגו תלת נפקי חד, ברית, שמתוך ג' קוין של ז"א יצא אחד, שהוא ברית. והיינו על דרך שביאר בזהר הנ"ל,
עאל בין תרין, תרין ינקין לחד, ע"ש בהסולם. ובהברית שהוא יסוד דבוקה ג"כ הנוקבא, כנודע. וז"ש
דבקא בברית, שהנוקבא דבוקה בהברית, בסוד נקודה תחת היסוד, ואח"כ נבנית הנוקבא, תחלה מקו שמאל דז"א, ואח"כ מכל ג' הקוין, ומזדווגת עמו בסוד
נח ותבה, ע"ד שנתבאר לעיל. ואז קבלה טפת הזווג הכלולה מג' קוין דז"א,
(כנ"ל דף כ"ב אות ס"א ע"ש בהסולם): ואלו ג' קוין הם שם חם ויפת. הרי שאלו ג' קוין שיצאו בבינה הם שנשתלשו ובאו לז"א, ומז"א באו להנוקבא, שה"ס התיבה, ומהתיבה יצאו ונולדו ובאו לעולם. וע"כ מדייק הכתוב בהם לומר, ויהיו בני נח היוצאים מהתבה.
