זהר

רצה) רבי שמעון אמר, אילו הוינא שכיח בעלמא, כד יהיב קב"ה ספרא דחנוך בעלמא, וספרא דאדם, אתקיפנא, דלא ישתכחון ביני אנשא, בגין דלא חיישו כל חכמאן לאסתכלא בהו, וטען במלין אחרנין, לאפקא מרשו עלאה, לרשו אחרא. והשתא, הא חכימי עלמא ידעין מלין, וסתמין לון, ומתתקפי בפולחנא דמאריהון.

פירוש הסולם

רצה) רבי שמעון אמר וכו': רש"א, אלו הייתי נמצא בעולם, כאשר נתן הקב"ה ספרו של חנוך בעולם, וספרו של אדם, הייתי מתאמץ שלא יהיו נמצאים בין אנשים. משום שכל החכמים לא חששו אז להסתכל בהם, וטעו, להוציא הדברים מפשוטם, בדברים אחרים להוציאם מרשות העליון דקדושה, לרשות אחר, שאינו קדוש. אבל עתה, הרי חכמי עולם יודעים דברים וסותמים אותם שאינם מגלים הסודות, ומתגברים בעבודת רבונם. וע"כ עתה מותר לעסוק בסודות.