זהר

רצה) תקונא תשיעאה. דמתחברן שערי בשקולא מליא, עם אינון שערי דתליין, כלהו בשקולא שפיר, כחד גיבר תקיף, מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין. וכללא דכלהו באינון דתליין. וכלא אתמשך, ועל דא כתיב, תפארת בחורים כחם. כתיב בחור כארזים, כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת, חילא וגבורתא ורחמי.

פירוש הסולם

רצה) תקונא תשיעאה וכו׳: התקון התשיעי. השערות מתחברות במשקל מלא עם אלו השערות התלויות, וכולן במשקל יפה כגבור אמיץ בעל נוצח מלחמות. משום שכל השערות נמשכות אחר אלו התלויות, וכללות כולן הן באלו התלויות, וכולן נמשכות עד החזה. ועל כן כתוב, תפארת בחורים כחם. וכתוב, בחור כארזים, דהיינו כגבור עושה גבורות. וזו היא תפארת, הכולל, כח וגבורה ורחמים.
פירוש. תקון זה הוא ליחד השערות דימין ושמאל דדיקנא עם השערות הנמשכות ותלויות למטה באמצע הדיקנא, כי יש דינין בקו ימין מבחינת נקודת החולם, שה"ס דינין דנוקבא, ויש דינין דקו שמאל מבחינת נקודת השורק, וה״ס דינין דדכורא. (כנ״ל ב״א דף ט״ו ד״ה ההוא) ובעת שהקו האמצעי מיחד ימין ושמאל זה בזה, נמצאים הדינים משלימים זה את זה, כי הדינים דימין ממעטים הג״ר דחכמה דקו שמאל, כדי שיתיחד עם קו הימין, כי זולת זה אין קו שמאל רוצה להתיחד עם קו הימין (כנ״ל לך דף י״ג ד״ה ונתבאר) והדינים דקו שמאל מבטלים הדינים דקו ימין, כי קו הימין מקבל חכמה מקו שמאל ע״י התכללותו בו. וזה נבחן, כאלו השערות דיקנא שמימין הפנים ומשמאל הפנים נמשכות ומתחברות עם השערות האמצעיות התלויות למטה מן הראש, ונעשים כולם כלל אחד ונמשכים עד החזה, כדי לבטל הדינים של המלכות הנמצאת בנקב החזה.
וז״ש תקונא תשיעאה, דמתחברן שערי בשקולא מליא, שהשערות דימין ושמאל דדיקנא מתחברים במשקל מלא, עם אינון שערי דתליין, עם השערות התלויות באמצע, למטה מהפנים. אשר אז השערות, שהם הדינים דנוקבא שמימין, והשערות שהם דינים דדכורא שמשמאל, משלימים אלו את אלו, בהתיחדם בקו האמצעי, כנ״ל. וז״א נבחן אז על ידיהן, כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא, כי הדינים דימין נוצחים כל החצונים המתאחזים בדינים דשמאל, ודינים דשמאל נוצחים כל הקליפות המתאחדות בדינין דימין, כנ״ל, והוא, משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, משום שכל השערות שהן בימין ושמאל של הפנים נמשכים אחר אלו שערות התלויות למטה מן הפנים. ומתחברות בהן לאחד. וע״ד כתיב, תפארת בחורים כחם, שהדין הנמצא בשערות דימין, הוא כל הכח שבימין, שהת״ת משמש עמו כדי ליחד השמאל עם הימין (כנ״ל לך דף י״ג ד״ה ונתבאר) שהת״ת מעוררם בסוד המסך דחירק, כמ״ש שם. וכתיב בחור כארזים, כגבור העושה גבורות, שה״ס ההשלמה שקו ימין מקבל ע״י הגבורות דקו שמאל כנ״ל, ודא הוא תפארת, שיחוד הזה שבשערות דיקנא נקרא בשם ת״ת, הכולל בזה, חילא וגבורתא ורחמי, כי דינין דימין נקראים עתה כח, שהוא כל כח היחוד דימין ושמאל כנ״ל. והדינים דשמאל נקראים גבורה, שעל ידם מתגבר על כל הקליפות לכלותם, והקו האמצעי עצמו המיחד אותם נקרא רחמים.
וז״ש וכלא אתמשך, ויש כאן חסר, וצריך לומר, וכלא אתמשך עד טבורא דלבא, שבכח היחוד הנעשה ע״י שערות התלויות, נמשכות כל השערות עד טבור הלב, שהוא נקב החזה ששם בחינת המלכות דמדת הדין הנכללת בפרסה שבחזה, והמלכות הזאת מקבלת ומתמתקת ע״י כללות שערות דיקנא, כמ״ש וכללא דכלהו באלין דתליין. ולפיכך נקרא תקון הזה בפרשת שלח ועל רבעים, כי עתה עבר התקון על דור רביעי, כי התקון הא׳ היה בב' תפוחין, שהוא נקרא ופשע, בסוד ועובר על פשע, ששם קבלה המלכות תקונה הראשון, וב' תפוחין אלו להיותם נמצאים בלחי העליונה, שה״ס בינה, הם נקראים אבות. ואח״כ בתקון ז׳ קבלה המלכות תקין בלחי התחתונה, דהיינו בשפה תתאה. ששם בחינת בנים, כי הלחי התחתונה היא בחינת בן ללחי העליונה וע״כ נקרא התקון בשם פוקד עון אבות על בנים (כנ״ל אות רצ"ב) ואח״כ בתקון ח׳ קבלה המלכות תקונה בבחינת גוף ממש בגרון ובעורף, וע״כ נקרא על שלשים. שהוא דור שלישי ללחי העליונה. (כנ"ל אות רצ״ד) ועתה קבלה המלכות תקונה בבחינת החזה, שהוא מדרגה תחתונה מגרון, וע״כ נבחנת לדור רביעי ללחי העליונה, וע״כ נקרא ועל רבעים.