זהר

רצה) א״ל, ודאי גריעותא הוא, דלית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דב״נ, דלית לה קלא, וסלקא לעילא, ואתער מלה אחרא. ומאי הוא. ההוא דאקרי חול. מאינון יומין דחול. וכד אתער חול ביומא קדישא, גריעותא הוא לעילא ודאי. וקב״ה וכנסת ישראל שאלי עליה, מאן הוא דבעי לאפרשא זווגא דילן. מאן הוא דבעי חול הכא. עתיקא קדישא לא אתחזי, ולא שריא על חול.

פירוש הסולם

רצה) א״ל ודאי גריעותא וכו׳: אמר לו, ודאי הוא חסרון לשבת, כי אין לך מלה ומלה היוצאת מפי האדם, שאין לה קול, ועולה למעלה ומעורר מלה אחרת. ומה היא, אותה שנקראת חול. כי כל דבר שאינו קדוש, הוא חול (כנ״ל אות קי״ד) מאלו ימים של חול (כמ״ש שם). וכשנתעורר חול ביום הקדוש הוא חסרון למעלה, ודאי, והקב״ה וכנסת ישראל שואלים עליו, מי הוא הרוצה להפריד הזווג שלנו, מי הוא שצריך כאן חול. עתיקא קדישא, אינו נראה ואינו שורה על חול.