זהר

רצד) דעד לא ברא קב"ה עלמא, הוה סתים שמיה ביה, והוה הוא ושמיה סתים בגויה חד, ולא קיימא מלה, עד דסליק ברעותא למברי עלמא, והוה רשים ובני. ולא קיימא, עד דאתעטף, בעטופא חד דזיהרא, וברא עלמא.

פירוש הסולם

רצד) דעד לא ברא קב"ה עלמא, הוה סתים שמיה ביה, והוה הוא, ושמיה סתים בגויה, חד: כי עד שלא ברא הקב"ה את העולם, היה שמו סתום בו, והיה הוא ושמו הסתום בתוכו, אחד. שמו פירושו מלכות. שמטרם הבריאה היתה כלולה וסתומה בא"ס ב"ה בלי שום גילוי והיכר, והיה אז הוא ושמו הסתום בו, אחד, (וענינו נתבאר היטב בתע"ס שיעור א' דף כ"ו ד"ה והן ע"ש), ולא וקיימא מלה, עד דסליק ברעותא למברי עלמא, ולא נגלה דבר, עד שעלה ברצונו לברוא העולם והוה רשים ובני ולא קיימא, והיה רושם ובונה עולמות ולא היה להם קיום ונחרבו. דהיינו העולמות שיצאו מהמלכות בעת צמצום א' הנקראים עולמות דתהו, שבהם היתה שבירת הכלים שהם חורבן עולמות הללו, ועליהם אמרו חז"ל (ב"ר ספי"ב) מתחלה נברא העולם במדת הדין, דהיינו מלכות דצמצום א' שנקראת מדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, דהיינו שנחרבו, שיתף עמו מדת הרחמים, כמו שאומר הזהר לפנינו, עד דאתעטף בעטופא חד דזיהרא, וברא עלמא, עד שנתעטף הקב"ה, שהוא בינה, בעיטוף אחד של אור, דהיינו שהעלה אליה את המלכות ואורה נתמעט משום זה לבחינת ו"ק, הנק' אור עטוף, (כמ"ש בת"ז תק' ה' ע"ש) אשר אז נשתתפה מדת הדין שהיא מלכות עם מדת הרחמים שהיא בינה, שעי"ז נתקיים העולם כמו שמבאר.