זהר

רצד) כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל. סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא, וקב״ה שאיל לכלהו, מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב״ה, כניש לפמליא דיליה, ואמר, שמעו חדושא דאורייתא, דאמרת נשמתא דא דפלוני, וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא, וקב״ה לעילא, חתים לההיא מלה.

פירוש הסולם

רצד) כיון דסלקין כלהו וכו׳: כיון שעלו כל הנשמות ששרו על ישראל, עולות ועומדות בצורה לפני המלך הקדוש, והקב״ה שואל את כולן, איזה חידוש היה לכן, בעולם ההוא, בתורה. אשרי היא, מי שאומרת לפניו חידושי תורה, כמה שמחה עושה הקב״ה, מקבץ הפמליא שלו, דהיינו הנשמות העליונות, והמלאכים, ואומר, שמעו חידושי תורה שאומרת נשמה הזו של פלוני. וכולם מעמידים דבר ההוא בב' הישיבות. דהיינו במתיבתא דקב״ה ובמתיבתא דמטטרו״ן. הם למטה, והקב״ה למעלה חותם על דבר ההוא.