זהר

רצד) תקונא תמינאה דנחתין שערי בתחות דיקנא, מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא, אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח קרבי אתחזי. משום לאחזאה גבורתא. דהא תנינן, אלף עלמין אתאחדין מניה, הה״ד, אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. ואלף המגן רזא הוא. בצניעותא דספרא, כל שלטי הגבורים דאתו מסטר גבורה חד, מאינון גבוראן.

פירוש הסולם

רצד) תקונא תמינאה וכו׳: התקון השמיני. השערות יורדות תחת הדיקנא ומכסות העורף שלא יהיה נראה, שלמדנו, אין למעלה לא עורף ולא עייפות. ובזמן שעושה מלחמה נראה העורף, כדי להראות גבורה, כי למדנו, אלף עולמות נאחזים ממנו. ז״ש אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. ואלף המגן הוא סוד. ויש בצניעותא דספרא, כל שלטי הגבורים. היינו הבאים מצד גבורה אחת מאלו הגבורות.
פירוש. אחר שכבר נעשו כל התקונים בבחינת הלחי העליונה והלחי התחתונה, ירדו התקונים לבחינת גוף ממש, דהיינו הגרון והעורף, ותקון הזה יש לו ב׳ משמעות, א) לכסות את העורף, כי המוחין דחכמה הבאים מקו שמאל, נבחנים שהם באחורים ולא פנים, דהיינו בעורף, וכיון שדינים נמשכים ממוחין דחכמה אלו, ע״כ צריכים לכסות העורף, שז״ס התקון השמיני שיצאו שערות למטה מראש וכיסו את העורף, כי הדין שבשערות מכסות על החכמה אשר בעורף ואינה מאירה. ב) שהם מגלים את העורף בשעת מלחמה, שאין החצונים נכנעים אלא ע״י גילוי חכמה, ואז מתפנים השערות מן העורף והחכמה נגלית לכלות את הקליפות והס״א.
וז״ש תקונא תמינאה, דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי, דהיינו הדינים שבשערות מעכבים על החכמה שבעורף שלא תאיר. ובזמנא דאגח קרבי אתחזי, דהיינו הפעולה הב׳ הנ״ל שבשערות שמגלות העורף בעת מלחמה כדי לכלות ולהשבית הקליפות. וז״ש משום לאחזאה גבורתא, דהיינו להראות החכמה שבקו שמאל, שנקראת גבורה. שאין הקליפות נכנעות רק ע״י גילויה. דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה. דהיינו חכמה, המרומזת באלף, בסוד ואאלפך חכמה. הה״ד אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים. ואלף המגן רזא הוא, שמורה על השערות האלה שבעורף המגינות על החכמה, שנקראת אלף. כל שלטי הגבורים, מה מוסיף הכתוב בזה, הוא, דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן, דהיינו הבאים מגבורה אחרונה שבגבורות שה״ס המלכות, וע״כ אוה״כ, כל שלטי הגבורים.
ותקון זה נקרא בפרשת שלח, על שלשים, כי נתבאר לעיל שכל מדרגה תחתונה נחשבת בבחינת בן למדרגה עליונה. והנה מקור התקון של נושא עון ועובר על פשע, הוא בלחי העליונה, ומשם נפקד העון על בחינת הלחי התחתונה שהיא בבחינת בן ללחי העליונה, בסוד תקון הז' ע״ש. ועתה עבר אותו התקון על בחינות הגרון והעורף שהוא גוף, והוא בן ללחי התחתונה, ושלשים ללחי העליונה. ולפיכך נקרא תקון הז', פוקד עון אבות על בנים, ותקון הח׳, הוא פוקד עון אבות על בני שלשים. ונעשו ראוים עי״ז לגלות החכמה שבעורף, בעת מלחמה, כנ"ל, כי בעת שיצא העוז מהאבות, שהם, ב׳ תפוחין שבלחי העליונה, יצא העון ג״כ מהבנים בתקון הז', ומבני שלשים בתקון הח'. כמ״ש בתקון הז' ע״ש.