פירוש הסולם
רצג)
בראשית, תנינן, כל שלמה דאתמר בשה"ש, במלכא דשלמא דיליה, במלך סתם, בנוקבא: תנינן, כל שלמה הנאמר בשיר השירים פירושו המלך שהשלום שלו. דהיינו ז"א, ואם נאמר מלך סתם, ולא המלך שלמה, פירושו הנוקבא דז"א, שהיא מלכות.
מלך תתאה בעלאה, ורזא דמלה דירתא תתאה לעלאה תרווייהו כחד, מלך התחתון נכלל במלך העליון, וסוד הדבר הוא, שהתחתון יורש את העליון. ושניהם נעשו כאחד. פירוש, הוא מבאר דבריו, מה שמחלק בין המלך שהשלום שלו, ובין הנוקבא שהיא מלך סתם, ואומר כי
מלכא תתאה, שהיא הנוקבא אין לה קיום אלא בעליתה לעלאה שהיא בינה, הנקראת מלך עליון, כי הנוקבא, מצד עצמה, אינה יכולה לקבל מוחין
(כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר), אלא ע"י עליתה של הנוקבא לבינה,
ירתא תתאה לעלאה, יורשת התחתון שהיא הנוקבא, להעליון שהיא בינה. דהיינו כמ"ש לעיל
(בהקדמת הזהר דף י"ט אות י"ז) דאמא אוזיפת לברתא מאנהא וקשיט לה בקישוטהא, ולפיכך נקראת הבינה וכן הז"א הנמשך מהבינה בשם מלך שהשלום שלו, שהרי כל השלום של הנוקבא, דהיינו הכלים והמוחין שלה נמשכים מהבינה וז"א, כמבואר. כי ע"י עליתה של הנוקבא אל הבינה,
תרוייהו כחד, נעשו הבינה והנוקבא כמו אחד, והנוקבא יכולה לקבל אותם המוחין כמו הבינה.
והיינו בי"ת, דכתיב בחכמה וגו', וכתיב אפריון וגו' אפריון דא תקונא דעלמא תתאה מעלמא עלאה: ואז נקראת הנוקבא בשם
בית, כי ע"י שיורשת המוחין דהארת חכמה מהבינה היא נקראת בית, כמ"ש
בחכמה יבנה בית, שזה רומז, שאין הנוקבא נקראת בית אלא בזמן שיש לה חכמה, וכתוב,
אפריון עשה לו המלך שלמה וכו' אפריון, פירושו דבר התקון של עולם התחתון, שהיא הנוקבא, מעולם העליון שהיא בינה, כלומר, כשהמדובר הוא בהנוקבא בבחינת תיקונה ע"י הבינה, מכנים אז אותה בשם אפריון.
