זהר

רצג) ועם כל דא, אי אית ביה בההוא ב"נ יסודין ושרשין מזכו דאבהן, ענפא דא דנפיק משבתאי, לזמנין נצח ליה, ואחיד ליה, ואינון תרין רוחין מתפשטין, ואזלין לנוקבא דטינרא, דתמן מתכנשין כל רוחין ערטלאין, דלא עאלן לגו פרגודא דמלכא.

פירוש הסולם

רצג) ועם כל דא וכו׳: ועם כל זה, אם יש באותו אדם יסודות ושרשים מזכות אבות, ענף הזה היוצא משבתאי, מנצח לפעמים את האדם, ואוחז בו, ואלו ב׳ רוחות קרקפונ"י ושמרירו"ן, מתפשטים מן הענף, והולכים לנקב שבסלע, ששם מתקבצים כל הרוחות הערומים של בני האדם, שאינם נכנסים למחיצת המלך.