זהר

רצג) כל אינון דלבר, תליין מהאי פומא. ומהאי פומא כד אתפשט האי רוחא, מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו פה יי׳ אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק, לא אתערבא מלה אחרא וכלהו מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא. משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא, ואתפני מכל סטרוי, והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר״ש, בריך אנת לעתיקא קדישא.

פירוש הסולם

רצג) כל אינון דלבר וכו׳: כל אלו שמבחוץ תלוים מפה הזה. ומפה הזה, כשמתפשט ממנו רוח הזה, מתלבשים בו כמה נביאים נאמנים, וכולם נקראים פה ה'. ובמקום שהרוח יוצא, דהיינו הפה, לא מתערב שם דבר אחר. וכולם מחכים להתלבש ברוח ההוא היוצא מן הפה. ותקון זה שולט על כל ששת התקונים הקודמים לו, משום שכאן כולם מתקיימים ומתאחזים. ומשום זה, השערות שוות מסביב הפה, והפה נתפנה משערות מכל צדדיו. אמר ר׳ שמעון, ברוך אתה לעתיקא קדישא.
פירוש. תקין זה שהפה נתפנה משערות נעשה ג"כ מכח יציאת הי' מאויר, כמ״ש לעיל בתקון החמישי בב׳ תפוחין. ע״ש. והוצרך לתקון זה מחדש, משום שב' תפוחין דאתפנו משערות עומדים בלחי העליון ששם מקום בינה, כי הפרסא, שבתוכה המלכות, עומדת בפאתי הראש מתחת הלחי העליונה. ואע״פ שיש שם התכללות המלכות, כי ע"כ נקרא התקון ועובר על פשע, כי פשע הוא בחינת הדינין שבמלכות, מ״מ כיון שהמלכות היא למטה מלחי העליונה, אין דינין דמלכות פוגמים מלמעלה ממקום מציאותה, והוא שם רק מבחינת התכללות. וכדי שתתמתק גם המלכות מבחינתה עצמה ותהיה ראויה לקבל ג״ר דחכמה, נעשתה יציאת י׳ מאויר במקום הפה, ששם יש גם הלחי התחתונה שהוא מלכות, כי שפה תתאה, היא הלחי התחתונה הנמצאת מפרסא דראש ולמטה, ששם המלכות, שע״כ ה"ס בינה ותו״מ שיצאו מראש לבחינת גוף. וכיון שנעשה התקון במקום המלכות, אז נתקנה לגמרי. וראויה לקבל ג״ר דחכמה.
ולפיכך נקרא תקון זה בפרשת שלח, בשם פוקד עון אבות על בנים. כי כל מדרגה תחתונה נקראת בן כלפי העליונה ממנה. והנה השם עון, מורה על דינים שבבינה שקבלה ממלכות שנכללה בה, שמורה שהיתה ישרה אלא שנעשתה מעוותת מחמת גורם אחר. והדינים שבמלכות נקראים פשע, כי הדינים הם מעצמותה. אלא מכח עלית המלכות לבינה, ומכח התקון שנעשתה בב׳ תפוחין בסוד ועובר על פשע (כמ"ש לעיל באות ר״צ) נגנזה הפשע שבמלכות לגמרי, ובחינת העון שבבינה נמשכה גם על המלכות, באפן, שבאותו זמן שהי' יצאה מאויר, והבינה נטהרה מן העון, נטהרה עמה יחד גם המלכות, משום שפקד העון דבינה על מלכות. וז״ס, שתקון הפה, נקרא פוקד עון אבות על בנים, כי העון שהיה בלחי העליונה שבו בחינת אבות, נפקד על בנים, שהוא הלחי התחתונה, שבינה ותו״מ שלו נקראים בנים ללחי העליונה, כי מתוך זה, בשעה שנטהרה הבינה מן העון שבה בסוד יציאת הי' מאויר, נטהרה ג״כ המלכות, כי להיותה נפקדת בעון האבות וקבלה הקטנות מבינה, קבלה ג״כ הגדלות מבינה. ע״י טהרת העון.
וז״ש, תקונא שביעאה, דלא תליין שערא על פומא ופומא אתפני מכל סטרוי, שהוא מטעם, כי הפסק השערות הנעשה בבינה, בלחי העליונה, מחמת יציאת הי' מאויר, עברה ג״כ אל המלכות הנמצאת בלחי התחתונה, ופומא אתפני מכל סטרוי, כמו בב׳ תפוחין. ויתבין שערא בתקונא סחור סחור ליה, כי השערות שיצאו מקודם לכן אינן בטלות, להיותן ממשיכות חסדים כנ״ל. וז״ש כמה אלף רבבן מתישבן ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה. המספר אלף, מורה על חכמה, בסו״ה, ואאלפך חכמה. ורבבה, מורה על חסדים. וכיון שנמשכים חכמה וחסדים, אומר, אלף רבבן, שיוצאים ותלוים ומתקיימים מפה זה. כי מפומא דאתפני משערות יוצאת חכמה, ומשערות שמסביב הפה יוצאים חסדים. וז״ש, וכלהון אקרון פה. שהן החכמה והן החסדים נקראים פה. ונתבאר לעיל שע״כ צריכים לתקון הפה נוסף על תקון ב׳ תפוחין, משום שהתקון הנעשה במקום הלחי העליונה, אינו מועיל לבינה ותו״מ שיצאו מן הראש, להיותם נמצאים למטה ממלכות שבפרסא דראש. וע״כ נעשה להם תקון מיוחד בלחי התחתונה שנקרא פה. וז"ש, כל אינון דלבר תליין מהאי פומא, דהיינו כל אלו שהם בבחינת בינה ותו״מ שיצאו לבר מראש מקבלים מתקון הפה. וז״ש ומהאי פומא וכו' וכלהו פה הויה אתקרון, שאין שם שום דין כי נתפנה משערות. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, דהיינו שום דין, כי אם היו נראות שם איזו שערות שהן דין לא היה יכול רוח הויה לצאת משם. וז״ש והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא, משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן, כי כל התקונים שקדמו לתקון ז׳ הזה, לא היו אלא כדי להביא תקון הזה על שלמותו. דהיינו לתקן את המלכות במקומה שתוכל לקבל ג״ר כנ״ל. וע״כ נאחזים כולם בשלמות תקון הז׳ הזה ומתקיימים על ידו. כי לא באו אלא להשלמת תקון הזה.