זהר

רצא) ובגינה מברכין בהון, בא״י הפורש סכת שלום. ובזמנא דפרישית גדפהא, על ישראל. אתמר יקחהו ישאהו על אברתו. כמה דאוקמוהו, ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו׳. ובגין דא קום קרא אל אלקיך. דאיהי שכינתא עלאה, דאיהי תיובתא, דעלך ותוב בה למארך דאיהו קב״ה.

פירוש מעלות הסולם

רצא) ובגינה מברכין בהון וכו׳: ובשביל השראת בינה עלינו מברכים בהם היינו בשבת וימים טובים, ברוך אתה ה׳ הפורש סוכת שלום, ובעת שהיא פורשת כנפיה על ישראל, נאמר יקחהו ישאהו על אברתו, ואין צריכים שמירה מן החצונים, כי בינה מגינה עלינו, ולכן אין צריכים לומר השומר את עמו ישראל לעד כמו שהעמידוהו את הכתוב ואשא אתכם על כנפי נשרים וכו׳. ומשום זה, כתוב אצל יונה קום קרא אל אלקיך, שהיא השכינה העליונה, היינו בינה, השורה עליך, שהיא נקראת תשובה, ושוב עמה לאדונך, שהוא הקב"ה.
פירוש: יונה ה״ס המלכות, ובעת שהיא מקבלת מקו השמאל בלבד, היא מלאה דינים ואינה יכולה להאיר, בסוד הכתוב, וירד יונה אל ירכתי הספינה וישכב וירדם, והשכינה העליונה ה״ס בינה, שממנה נמשכים החסדים שבקו ימין, שה״ס החולם, וקב״ה ה״ס הקו האמצעי שבו המסך דחיריק הממעט את הקו השמאל מג״ר לו"ק, ומלבישו בחסדים המאירים בהארת ג״ר ע״י הו״ק דחכמה שמלובשים בהם שז״ס קימה, בדומה לאדם הקם על רגליו וזוקף קומתו, כנודע מערך ההפוך שבין כלים לאורות שבעת שמדרגה משיגה הארת ג״ר מבחינת האורות, היא משגת נה״י מבחינת כלים הנקראים רגלים. וזה אומרו ובגין דא קום קרא אל אלקיך, דאיהי שכינתא עלאה וכו׳, להמשיך את החסדים מהקו הימין דבינה, ותוב להאיר הארת החכמה שבה, בה בהארת החסדים הנמשכים מן הבינה, למארך דאיהו קב״ה שה״ס הקו האמצעי שלאחר שנשלם בעת הזווג מהארת חכמה שבנוקבא הוא משפיע אז אור שלם של חסדים אל הנוקבא שהוא בבחי׳ ג״ר הנקרא קימה, (ועיין בזהר פרשת ויצא דף כ"א בסולם מאמר קומה ה').