זהר

רפ) דוד מלכא אמר, ואשלים דינוי, דכתיב, ויהי כעשרת הימים ויגוף יי' את נבל וימת. מאי קא מיירי. בגין דדוד שאל לנבל, ואתעביד ליה אושפיזא, ולא בעא. ודא זמין ליה, ולא יהב ליה חולקא, ובאינון עשרה יומין דדוד מלכא דאין עלמא, אתדן עליה ההוא בר נש דאשלים ליה ביש יתיר מנבל.

פירוש הסולם

רפ) דוד מלכא אמר וכו': דוד המלך אמר, ומשלים את דיניו, שכתוב, ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת. שואל, מה זה אומר. ומשיב, משום שדוד בקש את נבל שיקבל אותו לאורח, והוא לא רצה. וכן זה, היושב ​בסוכה, הזמין אותו, את דוד המלך, ולא נתן לו חלקו, ע"כ דוד המלך קורא עליו את המקרא הזה של נבל. ובאלו עשרת הימים, שדוד המלך, שהוא מלכות, דן את העולם, דהיינו בעשרת ימי תשובה, נדון עליו אותו האדם, שגמל לו רע יותר מנבל. כי הזמינו ואינו נותן לו חלקו. ונכל עכ"פ לא הזמינו.