זהר

רפט) ותאנא האי הוד, כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה, ואתפשט בשאר תקונין נהירין. האי הוא נושא עון מהאי גיסא, ועובר על פשע מהאי גיסא. ובג״כ, לחייו כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי, הוד והדר ותפארת. דהא תפארת הוא עובר על פשע, שנאמר ותפארתו עבור על פשע. אבל האי תפארת לא אוקימנא, אלא בתקונא תשיעאה, כד״א ותפארת בחורים כחם. ותמן אקרי תפארת. וכד אתתקל, במתקלא חד סלקין. אמר ר״ש, יאות אנת רבי אבא, לאתברכא מעתיקא קדישא, דכל ברכאן נפקין מניה.

פירוש הסולם

רפט) ותאנא האי הוד וכו׳: ולמדנו, הוד הדיקנא הזה, כשהאיר באור הדיקנא עליונה דא״א, ונתפשט בשאר התקונים המאירים, דהיינו גם בתקון החמישי, זה הוא נושא עון מצד זה, ועובר על פשע מצד זה. ומשום זה כתוב לחייו, שהוא כולל הן השערות שעל הלחיים שהן תקון ד', והן תרין תפוחין הפנוים משערות שהן תקון ה׳. ובצניעותא דספרא, נקרא התקון הזה הרביעי, הוד והדר ותפארת. כי תפארת הוא עובר על פשע, שנאמר ותפארתו עבור על פשע. אבל התפארת הזו לא העמדנו אלא בתקון התשיעי, כמש"א תפארת בחורים כחם. ושם בתקון התשיעי נקרא תפארת. וכשנשקל, במשקל אחד עולים שניהם. אר״ש, ראוי אתה ר"א, להתברך מעתיקא קדישא, שכל הברכות יוצאות ממנו.
פירוש. כבר נתבאר, שתקון ד׳ ה״ס עבור ב׳ לג"ר דו״ק, שהמלכות עלתה ונתערבה בבינה. שעי״ז, אחר שחזרו הג״ר לבינה, חזרו ג״כ למלכות ונתקנו בתקון החמישי ב׳ תפוחין פנוים משערות ששם הארת הג"ר דו״ק. וז״ש, האי הוד כד אתנהיר בנהירו דדיקנא עלאה, שעי״ז יצאה הי׳ מאויר ואתפשט בשאר תקונין נהירין, דהיינו התקון דב׳ תפוחין קדישין שבתקון ה', שה״ס הארת ג״ר דדיקנא, המאיר גם לשאר תקוני דיקנא. האי הוא נושא עון מהאי גיסא, שמצד תקון הד׳, שהוא עלית השערות לבינה, נקרא תקון זה בשם נושא עון, כי הבינה נושאת בקרבה עון וקלקול שבמלכות. עון, הוא מלשון מעות. ועובר על פשע מהאי גיסא, שמצד התקון החמישי, שהוא ב׳ תפוחין הפנוים משערות, שיצאו והאירו בהם הג״ר דו״ק אפילו במלכות, אז נקרא תקון ה׳ הזה, בשם ופשע, שפירושו, עובר על פשע, שהארת הג״ר מבינה עוברים על פשע של המלכות והג״ר מאירים בה, כמו שלא היה בה שום פשע. ומטעם זה נקראים ב׳ תקונים אלו הרביעי והחמישי בפרשת שלח, בשמות, נושא עון, ופשע. כי ארך, הוא תקון א'. אפים, היא תקון ב׳. ורב חסד, הוא תקון ג'. נושא עון, הוא תקון ד'. ופשע, הוא תקון ה'. וכו' כנ״ל. וז״ש ובג״כ לחייו כתיב, שכולל ב׳ תקונים אלו הרביעי והחמישי, דהיינו השערות שעל הלחיים, ותפוחין הפנוים משערות.
ומה שאמרנו לעיל בדבור הסמוך, שהלבושים שזו״ן מקבלים מבינה, נקראים הוד והדר, שהם נצה הוד יסוד, אינו בדיוק, כי הם כוללים גם חצי תפארת שמחזה ולמטה, כי תנה״י דעליון מתלבשים בתחתון. שבלבושים אלו מקבל התחתון האורות דג״ר כנ״ל. ולא עוד אלא שורש התקון הוא בתפארת דעליון, שה״ס בינה דעליון, כי חג"ת הם כח"ב אלא מחמת שירדו לבחינת חסדים נקראים חג״ת, הרי שת"ת היא בינה שבה עיקר התקון של ועובר על פשע, כנ״ל. וז״ש ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת, דהיינו תנה״י דעליון, דהא תפארת הוא עובר על פשע, כי עיקר התקון של קבלת הג״ר שה״ס ועובר על פשע הוא בתפארת, להיותו בינה דעליון. ומה שקוראים אותו רק הוד והדר לבד, הוא משום דהאי ת״ת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה, כי עיקר הת״ת הוא מחציתו העליון שהוא מתבאר בתקון ט'. וז״ש, ותמן אקרי ת״ת, ולא כאן שהוא רק מחציתו התחתון שמחזה ולמטה, ומה שבספרא דצניעותא חושב אותו לת״ת, אין קושיא כי, וכד אתתקל במתקלא חד סלקין, כלומר, שגם מחזה ולמטה אפשר לכנותו ת״ת. כי עולים במשקל אחד.