פירוש הסולם
רפח)
ומיד, ותפקחנה וגו'
בטונא דמצרים דהוו בלא אורייתא, ואתמר בהו ואת ערום ועריה: הכתוב
ותפקחנה וגו' רומז ג"כ על ישראל. שידעו ישראל בשעבוד מצרים שהם ערומים, דהיינו שהיו שם בלי תורה, ונאמר בהם גם בגלות האחרון,
ואת ערום ועריה. כלומר כי מהתורה ומצות זוכים ישראל ללבושים לנשמתם, ובהיותם בגלות מצרים, וכן בגלות האחרון בלי תורה, נמצאים נשמותיהם בהכרח ערומים בלי לבושים
ואיוב בגין דא אמר ב' זמני ערום יצאתי מבטן וגו', ואיוב אמר משום זה ב' פעמים ערום, על ב' הגליות, דהיינו ערום יצאתי מבטן אמי, וערום אשוב שמה. כי ערום יצאתי רומז על גלות מצרים, וערום אשוב שמה רומז על גלות האחרון.
מה דהוה משה אתהפך לערב רב לשמה ולשנינה, אשוב שמה, הכא רמיז, דעתיד לאתחזרא בינייהו בגלותא בתראה ואזיל בינייהו לשמה מה שהיה שמו מש"ה, נהפך בעיני הערב רב לשמ"ה ולשנינה, והיינו שאמר איוב, אשוב שמ"ה, ורומז כאן, שמשה עתיד בגלות האחרון להתהפך בין הערב רב מהשם מש"ה לשמ"ה, דהיינו שהולך ביניהם לשמ"ה: וע"כ
ואיהו אמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ואיוב אמר על זה, ה' נתן דהיינו שנתן התורה וה' לקח, היינו שחזר ולקח אותה בגלות האחרון ונסתמה מישראל, יהי שם ה' מבורך.
