זהר

רפח) דכתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דהא יומא דא, ממלכא הוא בלחודוי, חדוותא דיליה בהו בישראל מתל למלכא דזמין אושפיזין, אשתדלו בהו כל בני היכליה, לבתר אמר מלכא, ע"כ אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין, וקרבתון קרבנין על שאר עמין בכל יומא, מכאן ולהלאה, אנא ואתון נחדי יומא חד, הה"ד ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם: לקרבא קרבנין עלייכו. אבל אושפיזי מהימנותא, במלכא משתכחי תדירא. וביומא דחדוותא דמלכא, כלהו מתכנפי עמיה, ומשתכחן. ועל דא כתיב, עצרת, תרגומו: כנישו.

פירוש הסולם

רפח) דכתיב ביום השמיני וכו': שכתוב, ​ביום השמיני עצרת תהיה לכם (זה סיום מאמר הנ"ל בפרשת ויחי אות רל"א) כי יום הזה הוא מן המלך בלבד, הוא שמחתו בישראל. משל למלך שהזמין אורחים, השתדלו בהם כל בני היכלו, לבסוף, אמר המלך לבני היכלו, עד עתה אני ואתם השתדלנו כלנו בהאורחים, והקרבתם קרבנות על כל שאר העמים בכל יום, דהיינו ע' פרים, מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד, ז"ש ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לכם פירושו, להקריב קרבנו עליכם. אבל אורחי האמונה, שנמצאו בז' ימי סוכות נמצאים עם המלך תמיד. דהיינו גם בשמיני עצרת, וביום שמחת המלך כולם מתאספים אליו ונמצאים עמו, וע"כ כתוב עצרת, שתרגומו כנישו. דהיינו אסיפה.