זהר

רפח) אבל כד אינון ברישא דחייביא, כ״י אמרת לגבייהו, אל תראוני שאני שחרחרת, מאלין דשריין לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתין לישראל בעגלא, בשית שעתין. הה״ד, וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. ואוקמוה מאי כי בשש. אלא בשית שעתין עבדו ית עגלא, בגין לאפרשא לון משבע, הה״ד, אך ביום הראשון תשביתו שאור. אך חלק, בין שש לשבע.

פירוש מעלות הסולם

רפח) אבל כד אינון וכו': אבל כשהם בראשם של החייבים דהיינו במוחין דאחורים המחויבים להכניעם ולא לשהות במוחין הללו, אלא להמשיך את המוחין דפנים. והמשהה את זו״ן במוחין דאחוריים כנסת ישראל היינו מלכות אומרת אליהם אל תראוני שאני שחרחורת, מאותם השורים לפתות לבני אדם, כמו שפיתו את ישראל בעגל. בשש שעות, ז״ש וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. והעמידו מהו פירוש של כי בשש, אלא בשש שעות עשו את העגל כדי להפריש אותן שש הרומזות לז״א משבע היינו מלכות. ז״ש אך ביום הראשון תשביתו שאור, אך חלק בין שש לשבע.