זהר

רפז) וע״ד כתיב, שפתותיו שושנים, סומקין כורדא, נוטפות מור עובר, סומקא תקיף, והאי אורחא דהכא, בתרי גווני לא אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא, תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא.

פירוש הסולם

רפז) וע״ד כתיב שפתותיו וגו׳: וע״כ כתוב, שפתותיו שושנים, דהיינו אדומות כשושנים. נוטפות מור עובר, היינו אדום, קשה, שהיא דין. כי האורח הזה שבכאן שממעל השפות, בב׳ אפנים לא נתבשם כנ"ל, וע״כ ניכר הדין על השפות, שה״ס גוון אדום. ומכאן, שמי שרוצה להפחיד את חבירו בשיעור יוצא מן הכלל, מכה בידו ב׳ פעמים באורח הזה.
פירוש בתקון הג׳ דא״א, יש ב׳ מעלות באורח הזה שתחת נקבי החוטם. א׳, שהמלכות ירדה מבינה לגמרי, עד שהאורח ההוא פנוי לגמרי משערות. ב׳, שהאורח ההוא עובר ובא עד מתחת השפה התחתונה, באמצע השערות של שבולת הזקן, בתקון ד׳ דא״א. שמב' אלו נעשו ב׳ תקונים אל המלכות, א', שהבינה נטהרה מדינים לגמרי, ונגלית החכמה באורח העליון, ובסוד ועובר על פשע נטהרה ג״כ המלכות עם הבינה. ומה שנשאר מן המלכות שלא נמתק בסו״ה לשארית הנמצאה, נמתק בארח התחתון שמתחת שפה תתאה, שהוא מתוק המלכות במקום מציאותה בלחי התחתונה כנ״ל (באות ק״ל) בתקון ד׳ דא״א. וכאן בז״א חסרים ב׳ תקונים אלו. וז״ש, לא אקרי ההוא ארחא, עובר על פשע, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני, דהיינו משום שחסר בו ב׳ תקונים הנ״ל שבא״א. חד, משום שערי דאשתכח וכו', ונמצא שאפילו הבינה לא נטהרה לגמרי, ומכ״ש המלכות. וחד, משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר, כי אינו יורד להעשות גם אורח בשבולת הזקן, ששם המלכות במקומה. וע״ד כתיב, שפתותיו שושנים, סומקין וכו', שיש בחינת דין בשפתותיו דז״א, מאותם ב׳ המיעוטים שנעשו באורח ההוא שעל השפות שלו.