זהר

רפז) מיד פתח רבי שמעון ואמר, ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגו'. מאי חכם לב. ההוא דאיהו חכם בחכמה, ובל״ב נתיבות דילה, דאינון כלילן בשית יומי דבראשית, והיינו שש משזר, דאינון שית יומי דבראשית, כלילן מעשר אמירן, ול״ב שבילין, דאינון ל״ב זמנין אלקים בעובדא דבראשית. והמשכילים בהון, אשתמודעין אתוון, דאתמר בהון, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ.

פירוש מעלות הסולם

רפז) מיד פתח רבי וכו': מיד פתח ר׳ שמעון ואמר, כתוב ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה וגו' שואל למה נאמר חכם לב הלא מוח חכמה הוא בראש. ומשיב, זהו חכם לב מי שהוא חכם בחכמה, ובל״ב נתיבות שלה, שהן כלולות בששת ימי בראשית. והיינו שנאמר שש משזר שפירושו שאותם ששת ימי בראשית כלולים מעשרה מאמרות שהם עשר ספירות כי חסד כולל ג״ר ויסוד כולל מלכות. ול״ב שבילים, שהם ל״ב פעם אלקים שנאמר במעשה בראשית. והמשכילים בהם, בעשר הספירות ובל״ב נתיבות החכמה של ששת ימי בראשית, יודעים לצרף אותיות, שלמדנו בהם, יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ.
פירוש, האורות המאירים ממעל לפרסא, מראש א״א עד היסודות דאו״א עלאין, הם נקראים שם מ״ב דאצילות שכל שמות מ״ב נחתמים ממנו. והם מרומזים בד' אותיות הוי״ה פשוטה, שהיא כתר. ועשר אותיות הוי״ה במילואה שהיא חכמה. שביחד הן י״ד אותיות. וכ״ח של הוי״ה במילוי המילוי שהיא בינה, וביחד י״ד וכ״ח הן מ״ב אותיות וה״ס שם מ״ב העליון והשורשי לכל שמות מ״ב שכלם נחתמו ממנו. וז״א שהוא כולל ו״ק שהם ששת ימי בראשית אי אפשר לו לקבל משם מ״ב העליון כי הוא נמצא מחזה ולמטה דא״א ותחת הפרסא שהיא בחזה. והוא בסוד מים תחתונים, מחוסר ג״ר, ומקבל מישסו״ת שה״ס ז״ת דבינה, ומאו״א שה״ס ג״ר דבינה אינו יכול לקבל כי הפרסא מבדלת ביניהם.
אמנם בעת שהתחתונים מעלים מ״ן, ונמשך מ״ד מע״ב ס״ג דא״ק שהארה זו מחזירה את הבינה בחזרה לראש א״א, אז מקבלים ישסו״ת הארת חכמה ומשפיעים לז״א, וז״א נעשה כבחינת למעלה מחזה ומקבל אור או״א עלאין, וזה נקרא מ״ב של מעשה בראשית, הכולל כ״ב אותיות של ז״א, ועשר ספירות של ישסו״ת, ועשר ספירות של או״א עלאין שביחד הם מ״ב. ונקרא ל״ב אלקים ועשרה מאמרות, כי ל״ב אלקים הם ישסו״ת הכולל ז״א, בעת שעולים לראש, ומקבלים הארת חכמה מל״ב נתיבות החכמה כי ל״ב נתיבות החכמה עושים בישסו״ת ל״ב שמות אלקים, וה״ס ל״ב פעמים אלקים הנזכרים במעשה בראשית, וסוד עשרה מאמרות, הם הארת או״א עלאין המאירים בהארת חסדים של ג״ר דבינה שהם חשובים יותר מהארת חכמה.
וזה אמרו ההוא דאיהו חכם בחכמה שעושי מלאכת המשכן היו יודעים בצרופי אותיות שנבראו בהם שמים וארץ והשיגו קומת ז״א במוחין דגדלות הכוללים ג״ר דבינה ואו״א עלאין שנקראים חכמה דימין. ובל״ב נתיבות דילה, שה״ס ישסו״ת דאינון כלילן בשית יומי דבראשית כי ע״י כ״ב אותיות ז״א שמצטרפות בי״ס דישסו״ת מתחלקים לל״ב אלקים בעת שעולים לראש א״א ומקבלים הארת חכמה, והיינו שש משזר דאינון שית יומי דבראשית ו״ק דז״א השזורים ונכללים מעשר אמירן שהם ע״ס דאו״א עלאין, ול״ב שבילין וכו' שהם ישסו״ת כנ״ל.