זהר

רפו) והכא, בעוד דאיהו בהאי אתתא, אסגי צלותין ובעותין בכל יומא, לגבי מלכא קדישא, כמה דהוה שירותא ברחמי, הכי הוא סופא ברחמי, ודא הוא אמר יאמר. אמור בקדמיתא, כד אקדים ברחמי. יאמר בסופא ויתקבל ברחמי. ומה יאמר. אהבתי את אדוני, דבג"ד, ובסגיאו דצלותין, רחים ליה לקב"ה. אתקין עובדוי, ואמר אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי. וקב"ה קביל ליה, בההוא תיובתא, ובאינון סגיאו דצלותין.

פירוש הסולם

רפו) והכא בעוד דאיהו וכו': וכאן, בעניננו בעוד שהעבד הוא עם אשה הזו. הוא מרבה תפלות ובקשות בכל יום למלך הקדוש, כמו שהיה תחלת לקיחתה ע"י רחמים, (כנ"ל באות רע"ז) כך הוא הסוף ברחמים. וזה הוא אמר יאמר, אמר, בתחילת, כשהקדים ברחמים. יאמר, בסוף, שיבקש שלא יהיה נדחה מפני בן זוגו, ויתקבל תפלתו ברחמים. ומה יאמר, אהבתי את אדני, שמשום זה, מחמת רוב התפלות, אוהב את הקב"ה. מתקן את מעשיו, ואמר, אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי. והקב"ה מקבלו בתשובה ההיא, וברוב התפלות האלו.