פירוש הסולם
רפד)
עד דמטי למיעל למקדשא, גו ימא, וכדין סאיב מקדשא, ואתחשכן נהורין, ונהורין עלאין סלקין מן ימא: עד שהנחש מגיע לכנוס אל המקדש, בתוך הים, ואז נטמא המקדש, שהיא המלכות, והאורות נחשכים, ואורות העליונים מסתלקים מן הים. דהיינו האורות דג"ר.
פירוש. המלכות המזדווגת עם ז"א מבחינתה שלמעלה מחזה, המשותפת שם עם הבינה, היא מכונה מקדש, וכן ים. כנ"ל אות ר"פ ונודע, שמבחינתה של המלכות עצמה אינה ראויה לזווג ולקבל מוחין, כי עליה היה צמצום א' שלא תקבל לתוכה אור ישר,
(כנ"ל בראשית א' דף ז' ד"ה וכבר עש"ה) וכל הכשרתה לזווג ולמוחין הוא מחמת שיתופה עם מדת הרחמים, שהיא בינה. ולפיכך, אחר שהנחש נאחז במקום המלכות החסרה בבחינת מחזה ולמטה, כנ"ל (באות רפ"ג) ושאיב אתרה, שהיא מקום של בחינת המלכות בעצמותה, בלי שיתופה עם הבינה, כי היא חסרה שם, ורק מקומה נמצא, הרי נגלה בזה מדת הדין שבמלכות, שאינה ראויה לזווג ולמוחין, ונמצא שמכח אחיזת הנחש במקום מלכות דמדת הדין למטה, נתפרק שיתוף המלכות בבינה, שבמלכות העליונה הנקראת
ים, ונבחן זה, שהמלכות העליונה נטמאה, דהיינו, שאינה ראויה עוד לזווג כמו אשה טמאה האסורה לבעלה. כי לאחר שנגלה בחינתה עצמה נאסרה לז"א בעלה, ואינה ראויה לזווג ומוחין. וז"ש,
וכדין סאיב מקדשא, גו ימא, וכו' דהיינו שנפסק הזווג מהמלכות הנקראת מקדש וים וכו'.
ונהורין עלאין סלקין מן ימא. ואורות העליונים, אורות דג"ר, שהם אור ישר, מסתלקים מהים, שהיא המלכות העליונה. מכח שנגלה מדת הדין שבה מצמצום א' שנצטמצמה שלא לקבל לתוכה אור ישר. כנ"ל. וז"ש לעיל (
בהקדמת הזהר, דף קכ"ג אות קכ"ב) שב' נקודין הם בהמלכות, שהם ב' המלכיות שבכאן, שהמלכות שלמעלה מחזה היא ממותקת בהבינה, והמלכות שלמטה מחזה היא בלתי ממותקת, והיא חסרה, כלומר שנגנזה ואינה נודעת, וע"כ ראויה המלכות שלמעלה מחזה לקבל מוחין מכח הבינה שבה, כי כח הדין והצמצום שבה נגנז ואינו. אלא בשעה שהנחש
מטי לשאבא ושאיב אתרה, ומגלה מדת הדין שבה, אז נגלה כח הדין גם בהמלכות שמחזה ולמעלה. כמבואר. וז"ס שאומר שם,
זכי הא טוב לא זכי הא רע, כי בעת שהתחתונים זוכים, אין הנחש יכול להאחז במקום המלכות למטה ולגלות מדת הדין שבה, וע"כ
הא טוב, שהיא בזווג עם ז"א ומשפעת כל טוב להתחתונים. אלא אם התחתונים מקלקלים מעשיהם, אז קונה הנחש כח להאחז במקום המלכות למטה, ומגלה מדת הדין שבה, והיא נטמאה, ואורות עליונים מסתלקים מהים. וזהו
לא זכי הא רע, עש"ה. וזה היה סוד החטא של עצה"ד, כמו שמבאר לפנינו.
כדין, ימא מתפלגין מימוי בסטר שמאלא, וימא קאפי ולא נגדין מימוי: ואז מימי הים מתחלקים ובאים מצד השמאל, והים נקפא, ומימיו אינם נוזלים. פירוש. שמימי הים, שהם האורות שבהמלכות, נחלקו, כי הג"ר נסתלקו משם, והו"ק שנשארו באו לצד שמאל ונקפאו. כלומר, שאפילו האורות שנשארו אינם נמשכים ממנה להתחתונים, וכמו שנקפאו בה דומים.
