זהר

רפג) ואם אברין דגופא דאינון מארי ספינה, דאינון עמא קדישא, לא מתנהגין באורייתא דאיהי נשמתא, ובמצוה דאיהי נפשא, פרח רוחא מבינייהו. בההוא זמנא וה׳ הטיל רוח גדולה אל הים, דאיהי רוח סערה, דאיהי גזרת דינא קשיא, דסערת גופיה דבר נש דאינון ישראל. וישראל אינון בסערה, והאניה דאיהי גופא חשבה להשבר.

פירוש מעלות הסולם

רפג) ואם אברין דגופא וכו׳: ואם האברים של הגוף, שהם בעלי האניה, שהם העם הקדוש, לא מתנהגים בתורה, שהיא הנשמה ובמצות שהם הנפש, פורח אור הרוח שהוא אור החסדים מביניהם, בעת ההיא וה' הטיל רוח גדולה אל הים, שהוא רוח סערה, שהוא גזירה של הדין הקשה, המסעיר גופו של האדם שהם ישראל. ובני ישראל הם בסערה, והאניה שהיא הגוף חשבה להשבר. (עיין בזהר חדש פרשת נח אות ח׳ מאמר תיבה הוא גופא).
ביאור הדברים: סוד נר״ן, ה״ס ג׳ קוים ימין שמאל אמצע, וסוד ג' הנקודות חולם שורוק חיריק, כי חולם ה״ס קו ימין ונשמה, ושורוק קו שמאל ורוח, ונפש קו אמצעי וחיריק. והנה המוחין דנשמות הצדיקים יוצאים בסוד ג׳ הנקודות חולם שורוק חיריק כמו המוחין של ז״א. שנתבאר במוחין של ז״א שבישסו"ת יוצאים תחלה ב׳ הנקודות חולם שורוק, שהם ב׳ קוים ימין ושמאל, והם במחלוקת ואינם יכולים להאיר עד שנעשה זווג על מסך דז״א שעלה שם בסוד מ״ן, ויוצא עליו קומת חסדים, שה״ס נקודת החיריק וקו האמצעי המכריע בין ב׳ הקוים, כמ״ש בזהר אמור (אות קצ״ז) ויעקב שה״ס הקו האמצעי אתער שיצא על מסך דחיריק, וחמי לאברהם, שה״ס נקודת החולם וקו הימין, מתתקן בגיסא אחרא, כדין אחידן ביה תרווייהו ביצחק שהוא נקודת השורוק וקו השמאל, דא מהאי סטרא ודא מהאי סטרא ולא יכלין תוקפוי לנפקא לבר, אלא שהוא מתלבש ונכלל בימין, וכיון שז״א גרם השלמת המוחין בישסו״ת זכה גם הוא עצמו באלו המוחין כמ״ש בזהר בראשית א׳ (אות שס״ג) תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא. ועד״ז ממש יוצאים המוחין בסוד נשמות הצדיקים, כי תחלה יוצאים ב׳ הנקודות חולם ושורוק שה״ס ב׳ הקוים ימין ושמאל, אשר ז״א נתתקן בנקודת החולם וקו ימין, ומלכות נתתקנת בנקודת השורוק וקו השמאל, והם במחלוקת ושניהם אינם מאירים בשלימות, עד שנשמות הצדיקים עולים אליהם למ"ן, ויוצא שם קומת אור החסדים על המסך שבנשמות הצדיקים, שה״ס נקודת החיריק וקו האמצעי, ואז מתרבים החסדים ע״י קו האמצעי וע״י קו הימין, ומתבטלים הדינים שבנוקבא, ומתחברת עם ז״א ואותו שיעור שלימות שגרמו נשמות הצדיקים בזו״ן, זוכים בו גם הם.
וסוד הלב היא המלכות. מבחינת בנין השמאל דבינה שהוא כעין יצחק שהוא קו שמאל דז״א, כמ״ש ברע״מ (פרשת פנחס אות תכ״ה) לבא איהו כגוונא דיצחק ונקרא לב ע״ש ל״ב נתיבות החכמה, שה״ס חכמה דשמאל, שהלב שהוא המלך שבגוף מברר הדם הנקי והברור שה״ס ו״ק דחכמה, בבחי׳ מ״ן כי הדם מורה על הארת חכמה שמשמאל, בסוד כי הדם הוא הנפש, דהיינו אור החיים שהוא חכמה, ויש בדם זה חלק האסור שהוא ג״ר דשמאל, וחלק המותר שהוא ו״ק דשמאל, בסוד דם טהור ודם טמא, והלב מברר את הדם הטהור, דהיינו בחי' הו״ק של החכמה, המוכן להתייחד עם החסדים שבימין, והשאר שהוא דם טמא מניחו לכבד וסיעתו, ודם הנקי שהוא ו"ק דחכמה מטרם שהחכמה מתלבשת בחסדים שבימין היא כולה דין, בסוד מ״ש ברע״מ פרשת פנחס (אות ת״ב) לב איהו אש, ולכן הלב שהוא מלכות, צריך עתה לזווג עם ז״א שישפיע לה רוח החסדים ואז יורד רוח החסדים מן המוח שה״ס ג״ר דז״א אל החוטם, שה״ס תפארת דז״א, ויורד רוח החסדים ההוא דרך ב׳ נוקבי החוטם אל קנה הריאה, שהוא בינה דמלכות, ומן הקנה אל ב׳ כנפי הריאה, שהם חו״ג דמלכות ומב׳ כנפי הריאה בא רוח החסדים אל הלב, שז״ס שהריאה נושבת רוח על הלב, והחכמה שבלב מתלבשת בחסדים אלו. ובזה נשלמת הארת הזווג שממנה מגיעה שפע לכל העולמות עד שמגעת להמתפלל להשלים לו המבוקש שבתפלתו.
וזה נתבאר ברע״מ (פרשת פנחס דפו״י דף רלה:) וז״ל אי זכאן אברין דבר נש בפקודין, דהיינו שתפלתו נתקבלה, דמלכא עלאה דאיהו רוח הקדש, דהיינו רוח החסדים דז״א, נחית בסולם דאיהו גרון, בכמה רוחין קדישין היינו שרוח החסדים יורד מן המוח אל הקנה בד׳ רוחות, כנגד ד׳ אותיות שם הוי״ה שהם י״ס שלו. דאתמר עלייהו עושה מלאכיו רוחות, שהם רוחות החסדים, ששולח ז״א אל המלכות. וע״כ נקראים שליחים, וסלקין לקבל אלין הבלים דלבא שרוחות החסדים מקבלים החכמה דשמאל שבלב שנקראים הבלים (זהר ויצא דף ז' בסולם ד״ה ובכדי, ופרשת תזריע אות צ״ז) בסוד הבל אותיות הלב, דאתמר עלייהו משרתיו אש לוהט וכו׳, שהם הדינים שבהבלים שהמה משרתים של החסדים שעל ידיהם נכללים החסדים בהארת החכמה.
והנה הזווג נעשה בב׳ מקומות, א׳ בפה דראש, בסוד החבור של הראש עם הגוף, בסוד חיך וגרון. ומקום השני הוא בלב, דהיינו במלכות, ובזווג שבלב החכמה היא עיקרית, וחסדים דז״א משלימים אותה, ובזווג שבפה החסדים הם עיקר, והחכמה העולה שמה עם ההבלים שבלב הם משלימים את החסדים, וזה שכתב שם וכד נחית הוי״ה שהוא ז״א ללבא לגבי אדנ״י שהוא המלכות, מתחברין דינא ברחמי בלבא היינו חכמה דשמאל, עם החסדים דז״א דאיהו יאהדונה״י וכו׳ וכד סליק אדני לפומא וכו׳ כגוונא דמתחבראן בלבא המורה על זווג ז״א ומלכות שהם הוי״ה אדנ״י בשילוב, אלא ההפרש הוא בשליטה ועיקר, שבפה החסדים הם העיקר, ובלב העיקר הוא החכמה. והם עולים ויורדים דרך הקנה שה״ס הסולם שרוחות החסדים מן המוח יורדים דרך הקנה אל הלב, והבלי הלב שה״ס הארות החכמה עולים דרך הקנה אל הראש.
וג׳ קוין שהם חולם שורוק חיריק ונר״ן, לפעמים נכללים כולם במוח אחד, ולפעמים מאירים זה אחר זה, (עיין זהר פרשת נח אות ס״ב) וכשהם כלולים יחד בג״ר דז״א נקרא קו ימין בשם נשמה, וקו שמאל בשם יונה קדישא, וקו האמצעי בשם נשר. וכולם יחד נקראים מוחא, ונשמה. וכן הם ג' קוים בלבא שהוא מלכות, וכולם יחד נקראים קו שמאל ורוח, וכן הם ג׳ קוים בנשמות הצדיקים והם ראש תוך סוף שבגוף. ובזווג זו״ן נקרא ז״א מוח ומלכות לב, והם ימין ושמאל, והמ״ן העולה מן הלב והמ״ד הנמשך מן המוח ה״ס הקו האמצעי נקרא ריאה ונשרא בסוד הכתוב ודרך נשר בשמים שה״ס הקו האמצעי, שדרך הקנה עולים הבלי הלב שה״ס חכמה אל הראש, ורוחות החסדים יורדים מן המוח דרך הקנה וכנפי הריאה אל הלב להלביש את החכמה בחסדים, וכן תורה ומצוה ה״ס ימין ושמאל, והמ״ן העולה והמ״ד הנמשך ע״י התורה והמצות ה״ס הקו האמצעי.
וזה אמרו (באות רע״ה) בגין דנשמתא אתרא דילה מוחא, שה״ס ז״א, וג׳ קוים שבנשמה הם יונה קדישא, שה״ס קו השמאל, שבראש ז״א, נשמתא הוא קו ימין, נשרא ה״ס הקו האמצעי. דבהאי יונה, שה״ס קו השמאל מהארת החכמה הנכללת בימין, אתפרנסת, הנשמה, והנשרא שהם ב' הקוין ימין ואמצע דנשמה בכמה צלותין ופולחנין, כי הארת החכמה טרם שנכללת בחסדים היא דינים וגבורות המעוררים חסרונות, וכשהיא נכללת בחסדים שבימין נהפכת ונעשית למשלימה את החסדים בהארת ג״ר, כי חסדים בלי חכמה הם קטנות וו״ק.
ונודע שבעת שהמדרגה נשלמת במוחין דגדלות נחלקת לג׳ קומות פנימי תיכון חיצון שהם חב״ד חג״ת נה״י דחב״ד, וחב״ד חג״ת נה״י דחג״ת וחב״ד חג״ת נה״י דנה״י, וחב״ד החיצון שבנה״י ה״ס הראש עד הפה, וזה אמרו (באות רע״ו) ספינה דיונה קרקפתא וכו׳.
ומן (אות רע״ז עד אות ר״פ) הוא מבאר סדר הזווג והיחוד של ז״א ומלכות, שה״ס מוחא ולבא, ע״י המ״ן העולה מן הלב, והמ״ד הנמשך מן המוח ע״י הקו האמצעי שה״ס הריאה, וצורתה של ב׳ כנפי הריאה היא כמו צורתו של נשר הרוחף למעלה בסו״ה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגו' (דברים ל״ב) ודרשו רז״ל הנשר הזה רחמני הוא על בניו וכו׳ ואומר מוטב שיכנס החץ בי, ואל יכנס בבני, כי המלכות שהיא הלב בהיותה ממקורה מצומצמת שלא לקבל אור דהיינו מעת צמצום א', לא היתה יכולה לקבל שום מוחין, אלא משום שיצאה הבינה שהיא אמא לחוץ מראש א״א, ונעשתה לו"ק בלי ראש, תקון זה ה״ס אמא אוזיפת לברתא מנהא, שע״י קנתה המלכות כלים לקבלת המוחין מאמא, ואמא נקראת נשר שהוא רחמן על בניו ונחצית קומתה לו״ק בלי ראש שז״ס החץ שאמרה מוטב שיכנס החץ בי, שעי״ז היא פודה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל המוחין בכלים של אמא, ומלכות נקראת ברתא השואלת מאנין דאמא, ונפדית על ידם מן הדינים שבה, שלכן נקרא מיתוק המלכות בבינה בשם נשרא.
והנה נודע ומפורש לעיל שבעת ביאת המוחין נעשה מחלוקת בין הקוים ימין ושמאל, שהם חולם שורוק שהם המוח שה״ס ז״א וקו ימין, והלב שה״ס המלכות וקו שמאל, ושניהם אינם מאירים בשלימות עד שנשמות הצדיקים עולים אליהם למ״ן ונעשה הזווג על המסך דחיריק שבנשמות הצדיקים, ויוצא עליו קומת חסדים, וע״י ריבוי החסדים מקו הימין שהוא החולם וקו האמצעי שהוא החיריק נכנע הקו השמאל שהוא השורוק ומתייחד עם הימין ושניהם מאירים בשלימותם.
וזה אמרו (באות רע״ז) ויונה איהי צלותא שכינתא תתאה היינו המלכות שנקראת יונה וה״ס הקו השמאל, נשרא דאתפרנסת בה, דא שכינתא עלאה, היינו בינה שנקראת נשרא, וה״ס קו ימין, אם ישראל לא משתדלין בצלותין ובעותין ופולחנין דנשרא וכו׳, היינו להעלות מ״ן ולהמשיך את רוח החסדים על המסך דחיריק, בכדי להלביש את הארת החכמה שבלב בחסדים שבקו ימין דאיהי ריאה שבה עולים הבלי אש הגבורות שבלב שהוא מלכות, ובה יורד רוח החסדים מן המוח, שה״ס ג״ר דז״א אל החוטם, ומב׳ נוקבי החוטם אל הקנה שבריאה, והריאה נושבת הרוח על הלב, ואז מתלבשת החכמה שבלב בחסדים ונשלמת הארת הזווג בשני המקומות בפה ובלב, כנ"ל.
וזה אמרו (באות רע״ח) רוח הוי״ה תניחהו בקדמיתא, שהוא רוח החסדים היורד מן המוח דז״א הנקרא הוי״ה, רוח דנשב בכנפי נשרא, דאיהו עמודא דאמצעיתא, שבו עולים הלהבים מן הלב שהם מ״ן, וגבורות, וממשיכים מ״ד מן המוח שהם חסדים, דביה פרח נשרא באינון שפוון שנעשה הזווג הוי״ה אדנ״י בפה, בסוד אדני שפתי תפתח, כמ״ש ברע״מ פנחס (אות תל״ד) וכד סליק אדני לפומא דאדני שפתי תפתח לקבלא הוי״ה בפומא, לאתחברא תמן תרין שמהן בחבורא חדא וכו׳.
וזה אמרו (באות רע״ט) רוח דנשיב בכלהו היינו רוח החסדים היורד מן המוח, דא רוח דחוטמא שה״ס תפארת דז״א, ויורד רוח החסדים ההוא מן החוטם אל הקנה דריאה האי רוח בכל אתר דאיהו שכינתא עלאה ותתאה שהם בינה ומלכות, תמן אשתכחו איהו ו׳ דנשיב בכנפי ריאה, ועל לבא, כי רוחות החסדים מקבלים החכמה דשמאל שבלב, דתמן נר ה׳, דהיינו היחוד של הוי״ה אדנ"י שנקרא נר ה׳ דא נשמתא במוחא, שה״ס קו הימין. רוח בכנפי ריאה שה״ס הקו האמצעי. נפש בלבא. שה״ס הקו השמאל.
ואל יוקשה לך ממה שכתב כאן, כי נפש ה״ס קו השמאל, ובתחלת המאמר כתוב שנר״ן ה״ס ג׳ הקוים, ונשמה רוח ה״ס ימין ושמאל, ונפש היא הקו האמצעי, כי רוח ונפש כלולים יחד, כמ״ש בזהר פרשת נח (אות ס״ב) א״ר יהודה נפש ורוח כלילן דא עם דא ולכן נקרא לפעמים קו השמאל בשם רוח, הכולל גם את הנפש, וכן הלב נקרא נפש וכולל גם את אור החסדים הנושב אליו מן הריאה שהוא אור הרוח, מטעם שהארת החכמה שבלב בלי אור החסדים אי אפשר להם להאיר והם דינים, ולכן צריכים להבין הדברים תמיד לפי הענין המדובר בו, וכשמדברים מענין תקון הקוים בסוד ג׳ הנקודות חולם שורוק חיריק, אז החולם תמיד¬ קו הימין ונשמה. ושורוק קו השמאל ורוח. וחיריק קו האמצעי ונפש, דוגמת מ״ש כאן בענין מוח ולב שהם ז״א ומלכות ימין ושמאל, ונשמה רוח, והגוף, שהוא רומז לנשמות הצדיקים שהוא נפש. (עיין בפתיחה לפירוש הסולם אות ל״ט פירוש הדברים בטעמם ונימוקם) וכשהם מאירים יחד בסוד ג׳ הקוים אז הם נכללים כל אחד מג׳ קוים, וזה אמרו (באות ר״פ) ולזמנין תלת בתלת מוחין, דהיינו ימין ושמאל אמצע שהם נר״ן שהם ג׳ מוחין חב״ד דז״א, ומחשבה רכיב עלייהו דהיינו המוחין דאו"א עלאין, שהם נקראים מוחין דחיה דאיהו אדם, כמבואר בזהר (בראשית א׳ אות תי״ד) אדם א׳ לעילא לעילא דהיינו או"א עלאין, שמהם נמשך קו ימין דז״א ם סתימא דאיהי ם׳ מלםרבה המשרה שהיא רומזת לישסו״ת, שמהם נמשך קו שמאל דז״א, ד׳ תתאה דסתימא במערב, היא רומזת לסוד המסך דחיריק שבקו האמצעי עיי״ש. והכי תלת בלב וכו׳ דהיינו נר״ן דרוח, שהם ג׳ קוים ימין שמאל ואמצע שבלב, וקו האמצעי שהוא אור הרוח מצטרף לימין וסימנו נ״ר נשמה רוח. ומצטרף לשמאל, וסימנו נ״ר נפש רוח. וכן מתחלקים נר"ן בגוף בראש תוך סוף שהראש ה״ס נשמה, והתוך רוח, והסוף נפש, שהם חב״ד, חג"ת, נה״י, וזה אומרו (באות רפ"א) והאי ו׳ איהו דנשיב בדרועין וכו׳ שה״ס ח״ג ותפארת כלול עמהם, ואיהו נשיב בתרין שוקין וכו׳ שה״ס נ״ה ויסוד כלול בהם, דספינה איהו רישא, דהיינו ג״ר חב״ד נר״ן דראש, ואיהי לבא, דהיינו חג״ת ונר״ן דתוך, ואיהי גופא, היינו נה״י ונר״ן דנפש, שהוא נר״ן דסוף. וכן תורה ומצוות ה״ס ימין ושמאל, ונשמה ונפש. והמ״ן העולה מן המצוות, והמ״ד הנמשך מן התורה ה״ס הרוח שביניהם שה״ס הקו האמצעי. (עיין בזהר פרשת נח אות ס״א ס״ב).
וזה אומרו (באות רפ״ב) כד אברין דגופא מתנהגין בהאי רוחא, היינו ברוח החסדים למעט את הג״ר דשמאל, ולהלביש את הו"ק דחכמה בחסדים, באורייתא קדישא שה״ס הקו הימין שה״ס נשמה. בפקודין דאורייתא שה״ס הקו השמאל, והרוח שה״ס הקו האמצעי מייחדם, ומעלה מ״ן וממשיך מ״ד, אז הספינה מתנהגא לכל סטרא דבעי בר נש וכו׳ כמו שכתוב בזהר חדש שיר השירים בפירוש הכתוב מה׳ מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ (עיי״ש אות תרל״ב ותרל״ג).