זהר

רפא) גניזין הוו אתוון גו שופר, בלא רשימו דאתחזי כלל, כיון דנפקי, אתגלימו כולהו, ואתרשימו בדיוקנייהו, כל חד וחד כדקא חזי ליה, כמא דאתחזי גו רזא דנקודין.

פירוש הסולם

רפא) גניזין הוו אתוון וכו': גנוזות היו האותיות בתוך השופר, שהוא בינה, בלי רשימה נראית כלל, כיון שיצאו, נגלמו כולן, ונרשמו בצורתן, כל אחת ואחת כראוי לה, כמו שנראה בסוד הנקודות שמתחתיהן.
פירוש. האותיות ה"ס הכלים להתלבשות האורות, הנותנים גבול לכל אור בשיעור התפשטותו. והן כ"ב אותיות, כי עיקרן הוא ז' אותיות, שהן ז' כלים, חג"ת נהי"מ, אלא לפי שיש בהם ג' קוין, יש ג"פ שבע אותיות, שהן כ"א אותיות, ובקו אמצעי יש תוספת אות אחת בסוד המסך דחירק שבו, שהיא שורש היחוד והגבולים היוצאים מקו האמצעי. וע"כ יש בקו האמצעי, שמונה אותיות, ועם י"ד שבב' קוין ימין ושמאל, הם כ"ב אותיות. וסדר יציאת האותיות הוא כסדר יציאת ג' קוין, שבב' קוין ימין ושמאל היתה מחלוקת ביניהם, עד שיצא הקו האמצעי ותקן אותם על היכנם. וז"ס שז' האותיות חג"'ת נהי"מ דימין וחג"ת נהי"מ דשמאל היו לחים, כלומר, שהיו נדחקים כל אחד בגבול של חבירו, דהיינו שהיתה ביניהם מחלוקת, עד שבא הקו הג', ונקרשו, כי הוא סידר גבולו של כל אחד, שהכלים דשמאל לא יאירו אלא ממטה למעלה, והכלים דימין יאירו ממעלה למטה, ולא נתערבו עוד כל אחד בגבול של חברו, דהיינו שנשקטה המחלוקת, שז"ס שנקרשו ע"י הקו האמצעי (ועי' כל זה בזהר בראשית א' אות ל"ד, שהארכתי בזה).
וכל כח הקו האמצעי להשקיט המחלוקת הוא בתוקף הדינים של מסך דחירק שלו (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש) ונודע שכל דין אינו שולט אלא ממקום יציאתו ולמטה, ולא ממנו ולמעלה. וכיון שהמסך דחירק הוא בבחינת ז"א, שהוא למטה מן הבינה, יש לשאול, איך הוא שולט להכריע בכח הדין שלו את הקו השמאל שבבינה וליחדו עם הימין. והתשובה היא, כי זה הוא מחמת שז"א עלה למ"ן לבינה, מחמת היותו דבוק בבינה ותו"מ דבינה, וע"כ הוא נחשב כגוף הבינה, ויש לו כח ליחד הימין והשמאל דבינה, ולקבוע שם צורת כ"ב האותיות.
ועכ"ז, כיון שסוף סוף אין מקומו של ז"א בבינה, אלא שהוא שם בבחינת עלית מ"ן, אין האותיות נשלמות שם בבינה לגמרי, כי כח הדין המגביל שבמסך דחירק אין שם בכל תקפו. אלא אחר שז"א חוזר למקומו עם ג' הקוין שקבל מבינה, בסוד תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, אז מתעורר כח הדין שבמסך דחירק שבו ומשלים גבולן של האותיות, ואז נשלמות לגמרי.
וז"ש (באות ר"פ) אתוון אלין וכו' כד נפקו לבר מחילא ותוקפא דשופר. כי לפני שהאותיות, שה"ס ג' קוין, יוצאות לחוץ מבינה למקום ז"א, אין בהם שלמות, משום שכח הדין שבמסך דחירק שבקו האמצעי אינו יכול לשלוט למעלה ממקום מציאותו. כנ"ל. כדין בשעתא דנפקי מחילא ותוקפא דשופר מגו דחיקו דאתעביד קלא כלילא מאש ורוח ומים, דהיינו מתוך דחקות הדינים שבמסך דחירק, שבקו האמצעי, שהוא ז"א הנקרא קול, כי במקום ז"א יש לו כח לשלוט בכל תקפו להיותו במקומו, אתוון אתגלימו ואתרשימו בפרצופין דלהון אז נשלמו חקיקת ורשימת האותיות כל חד וחד כדקא חזי לון ואתיישרו בדוכתייהו כי אז נקבעו גבולותיה של כל אות ואות ובאו במקומן כראוי להן. וז"ש (באות רפ"א) גניזין הוו אתוון גו שופר, בלא רשימו דאתחזי כלל, שבעודן בבינה, לא נרשמו האותיות כל אחת בגבולותיה, מחמת חולשת כח הדין שבמסך דחירק, שהוא למעלה ממקום מציאותו כנ"ל, כיון דנפקי אתגלימו כלהו וכו' כיון שיצאו מן הבינה ובאו למקום ז"א, נתגלמו, דהיינו שקבלו ממשות מן הדין שבמסך דחירק ונקבע גבולה של כל אות וכו'.