זהר

רע) ת"ח, הלוויה, בכל אינון שירין ותושבחן, דקאמר דוד, הא תנינן, דלעילא מכלהון, הוא הללויה, ואוקמוה, מאי טעמא. בגין דכליל שמא ושבחא כחדא. מאי שמא ושבחא. שמא: דא י"ה. שבחא מאן איהו. אלא דא כ"י, דאיהו מתקנא שבחא תדיר לקב"ה, ולא אשתככת, כד"א אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. בגין, דסדורא דשבחא, איהי מסדרת, ומשבחת תדיר לגביה, ובג"כ שמא ושבחא כחדא.

פירוש הסולם

רע) ת"ח הללויה וכו': בוא וראה, הללויה, הנה בכל השירות והתשבחות שאמר דוד, למדנו, שהעליון מכולם הוא הללויה, ובארוהו, מהו הטעם, משום שכולל שם ושבח ביחד, ושואל, מהו שם ושבח, הנה השם הוא י"ה אבל השבח מה הוא ומשיב, אלא שבח הוא כנסת ישראל, שהיא הנוקבא שנקראת הלל משום שהיא מסדרת תמיד שבח לקב"ה ואינה שוככת, כמש"א, ​אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל, כי סדרי שבח היא מסדרת, ומשבחת לו תמיד. ומשום זה מרומז במלה הללויה, שם ושבח ביחד. פי' שהשם הוא י"ה ושבח הוא הללו, דהיינו השכינה, שמשבחת תמיד אליו.