פירוש הסולם
רע)
אבל הארץ נהיה וכו': אבל הארץ נהיתה מתוך יסוד אחר, אלא שהיא תלויה על המים. והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה. ועל כן נאמר, ה' בחכמה יסד ארץ. כונן שמים בתבונה, דבר מתוך דבר.
ביאור המאמר. כל המאמר הזה מדבר בענפים התחתונים של אנשים ומלאכים ושמים וארץ דעוה"ז, ורומז לשרשים העליונים. והקשה למה ז"א שנקרא שמים נאצל על ידי הבינה, והמלכות שנקראת ארץ, נאצלה ע"י החכמה, כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וגו'. וז"ש
(באות רס"ו) ולמה ברא הקב"ה הארץ שהוא עולם השפל בסוד החכמה והשמים שהוא עולם גדול ממנו בתבונה וכו'. וכדי לתרץ את זה, מבאר תחילה ההפרש בין חכמה לבינה, ובדרך הרמז מאדם התחתון. וז"ש
אימתי נקרא אדם חכם בחכמה וכו'
כענין וידו בכל. וע"כ נקרא אדם מבין וכו' בראותו יסוד בונה בנין עליו. ותבין זה ממה שנתבאר בתלמוד עשר ספירות (שיעור א' דף ו') בביאור החכמה והבינה, ותמצא שם שכללות כל האור שהמאציל השפיע לנאצל בבחינת הרצון לקבל שלו, היא נקראת חכמה. וזהו שמרמז,
כששואלים אותו בכל דבר ועונה ומשיב, כענין וידו בכל, כלומר שכללות כל האור המושפע לנאצל, היא נקראת חכמה. ואחר שנאצלה החכמה ועמדה, נתעורר הנאצל להשוות צורתו אל המאציל ברצון להשפיע, והמשיך אור החסדים מן הכתר, ואור החסדים של הכתר הנמשך ברצון להשפיע של הנאצל, נקרא בינה. ע"ש היטב. וע"כ, אור החכמה, שהוא כללות האור שהמאציל השפיע לנאצל, ויצא מכלל מאציל לנאצל, היא כולה התחדשות לבחינת הנאצל. אבל אור הבינה אין כולו חדש, שהרי המשיך אותו האור שיש במאציל, דהיינו בכתר, שלא נשתנה כלום בנאצל, משום שקבלו ברצון להשפיע, שהוא ג"כ בחינת מאציל. ולפיכך נבחנה בינה,
שבראותו יסוד בונה בנין עליו, כי אחר שקבל יסוד בנה בנין עליו, דהיינו שנתפשט בכל הדרכים של הבינה. באפן, שיסוד האור אינו חידוש האור, שאין בו שום שינוי מאור המאציל, כלל, אלא ההתפשטות היא החידוש, וע"כ נבחן זה,
מבין דבר מתוך דבר אחר, שאינו חידוש בעצם, אלא הוא מבין ומתפשט באור של אחר. וכן,
בראותו דבר אחד או קצתו, משלים הענין עליו. כי אור החסדים שבבינה, לקחה מן המוכן בכתר, ולא הוסיפה עליו אלא דרכי ההתפשטות. ואור החסדים מכונה
אור המלאכים, או אור עולם היצירה ששם המלאכים. וז"ש
(באות רס"ח) ובראשית כל הנבראים ברא צורת המלאכים הקדושים וכו', דהיינו אור החסדים, וז"ש
(באות רס"ט) בראשית ברא אלקים, כלומר, ברא ית' שמו צורת המלאכים הנקראים אלקים, והם היסוד מכל הנבראים האחרים, כי אור המלאכים שהוא אור החסדים הוא היסוד לכל הנבראים, בסו"ה אמרתי עולם חסד יבנה. וז"ש
ומתוך זה היסוד, דהיינו אור החסדים,
נבראו השמים לאחר כן בסוד התבונה, שהשמים, שהוא ז"א, נאצל באור החסדים מן הבינה.
כאשר התבונה היא דבר מתוך דבר, דהיינו אור החסדים שלקחה מן הכתר, כנ"ל,
כך נבראו השמים דבר מתוך דבר, שהם מסוד אור צורת המלאכים, כך השמים, שהם ז"א נבראו מאור החסדים דבינה, הנבחן לדבר מתוך דבר, והוא אור צורת המלאכים, דהיינו אוד החסדים שממנו נבראו המלאכים.
וסוד הארץ, שהיא סוד המלכות, נבנית בעיקרה מאור החכמה, ולא מאור החסדים, אלא כיון שאין החכמה מאירה בלי חסדים, היא לוקחת ג"כ אור החסדים. וז"ש
(באות ר"ע) אבל הארץ, שהיא המלכות,
נהיה מתוך יסוד אחר, דהיינו אור החכמה,
אלא שהיא תלויה על המים, שתלויה על אור החסדים המכונה מים, משום שאין החכמה מאירה בלי חסדים, אבל העצם שלה היא חכמה, וז"ש,
והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה, שיסדה באור החכמה,
ועל כן נאמר ה' בחכמה יסד ארץ. שהיא אור שכולה חידוש כנ"ל
כונן שמים בתבונה, דבר מתוך דבר, שיסוד האור אינו חידוש, ורק התפשטותה של הבינה היא חידוש כנ"ל. ובזה מיושבת הקושיא למה ברא הקב"ה הארץ שהיא עולם שפל בסוד החכמה, והשמים וכו'. כי אין כאן ענין של חשיבות וגריעות, אלא הבחנות של עצם המדרגות, כי מדרגת ז"א בעצם, היא אור החסדים, וע"כ הוא מקבל זה מן הבינה, כמ"ש כונן שמים בתבונה. ומדרגת המלכות בעצמה, היא חכמה, ע"כ היא מקבלת זאת מחכמה. כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ.
