זהר

רע) עד דחד סבא דהוה בינייהו, אזל ואייתי ספרא דרב המנונא סבא, וכדין אתער רבי אלעזר בר״ש, דהוה קביר עמנא, ואזל ובעא בג״ע עלייהו, ואתסי עלמא, כדין שארו לן, ומן ההוא יומא דסליקו ליה לר״א מבי קברא דא, ואתייהיב לגבי אבוה, לית מאן דאתער למיקם קמייהו דדמיכי חברון, דמסתפינא מן ההוא יומא דדחו לי ולחברי. והשתא אתיתון לגבן, וספר תורה גביכון, אמינא דהא עלמא בצערא אשתכח. וע״ד אזדעזענא, דאמינא מאן יקדים לאודעא לאינון זכאי קשוט דמיכי חברון, אשתמיט ר׳ ייסא בההוא קיטרא דספר תורה. אמר ר׳ חזקיה, חס ושלום לית עלמא בצערא, ואנן לא אתינן להאי.

פירוש הסולם

רע) עד דחד סבא וכו׳: עד שזקן אחד שהיה ביניהם הלך והביא הספר של ר׳ המנונא סבא. ואז נתעורר רבי אלעזר. בר׳ שמעון שהיה קבור עמנו, והלך והתפלל בגן עדן עליהם. ונרפא העולם. אז התירו לנו, לחזור לבית הישיבה. ומיום ההוא שהעלו את ר׳ אלעזר מהקבר הזה שבגוש חלב, וניתן אצל אביו, במירון, אין מי שיעורר לקום לפני ישני חברון. כי אנו מפחדים מאותו היום שדחו אותי ואת חבירי מבית הישיבה. ועתה באתם לנו, וספר תורה אצלכם, אמרתי, שהעולם נמצא בצער. וע״כ נזדעזעתי, שאמרתי, מי יקדים להודיע לאלו צדיקי אמת ישני חברון. נשמט ר׳ ייסא והלך לו עם אותו חלק של ספר התורה. א״ר חזקיה, חם ושלום, אין העולם בצער, ואנו לא באנו לזה.
ואין להקשות הרי ר׳ חזקיה ור' ייסא מתו באדרא רבא, ועוד היה ר״א בר״ש חי. כמ״ש בסוף אדרת נשא. כי אלו ר׳ חזקיה ור' ייסא שבכאן אינם אותם שבאדרא רבא.