זהר

רע) ובאלין תלת גוונין, נהרא שרגא, דאיהי נר ה׳ נשמת אדם. מאי אדם, יו״ד ק״א וא״ו ק״א. תלת גוונין דשרגא, ותלת גוונין אלין, אינון לבושין לתלת אבהן, דאינון חוור סומק ירוק.

פירוש מעלות הסולם

רע) ובאלין תלת גוונין וכו׳: ובאלו השלשה גוונים שהם חג״ת מאיר הנר, שהוא נר ה׳ נשמת אדם, שואל, מי הוא אדם, ומשיב, יו"ד ה״א וא״ו ה״א, היינו שם מ"ה שהוא ז"א, כנודע כי ד׳ השמות ע״ב ס"ג מ״ה ב"ן הם חכמה בינה ז״א מלכות, וז״א הוא שם מ״ה בגימטריא אדם. ושלשה גוונים אלה, שהם לבן אדום ירוק, שהם חג״ת הם לבושים לשלשת האבות אברהם יצחק ויעקב בסוד האבות הן המרכבה.
ביאור הדברים: נודע שהמוחין דז״א שהם חב״ד אינם חב״ד ממש כמו בא״א, אלא שהם בסוד חג״ת שעולים ונעשים לחב״ד, בסוד מ״ש בזהר משפטים (אות תק״כ) רישא דמלכא אתתקן בחסד ובגבורה, ראש המלך פירושו הג״ר שהם חב"ד שנקראים ראש. המלך הוא ז״א וכיון שחב״ד אלו אינם קבועים בז״א אלא בשעת עליה, כגון בתפלות ובמועדים ושבתות והתקיעות. לכן אינם נחשבים לחב״ד ממש אלא לחג״ת שנעשים לחב״ד. וזהו החילוק הגדול שיש בין א״א, שג״ר שלו הם בקביעות שהמה ג״ר ממש, והוא כולו רחמים. משא״כ ז״א, שג״ר שלו אינם בקביעות, וע״כ אפילו בזמן שיש לו ג״ר שהם חב״ד, הם נחשבים כמו חג״ת, ויש בהם דינים. ומה שאין הזהר חושב גם תפארת, הוא, משום שאפילו בא״א אין הדעת מבחי׳ ראש, אלא שהוא תפארת שעלה לראש, והכריע בין חו״ב ונעשה משום זה לבחינת ראש, ואין בו חידוש.
ונודע שהמדרגה הראשונה, שבה עלתה המלכות לנקבי עינים, וסיימה שם את המדרגה, ואח"פ שלה נפלו אל המדרגה שלמטה הימנה, שה״ס צמצום הב׳, היא מדרגת ראש הס״ג דא״ק, (עיין בתע״ס חלק ו׳ באור פנימי אות ב׳ ששם מבואר ענין צמצום הב׳ היטב) אמנם בראש הס״ג עצמו לא נעשה שום שינוי מחמת זה, כי אין העדר ברוחניות, אלא תוספת נעשה כאן, שיצאה מדרגה חדשה של עשר ספירות הנבחנות לענפים לע״ס של ראש הס״ג המכונים ע״ס דשערות רישא ושערות דיקנא, והם נחלקו לשתי בחינות: ראש וגוף, כתר חכמה שבהם, נשארו לבחי׳ ראש, שערות רישא, והחלק שיצא ממדרגת ראש, שהם אח"פ שנפלו למדרגה התחתונה מס״ג שהיא ג״ר דנקודים, הם נקראים שערות דיקנא.
ובעולם התקון נתלה פרצוף השערות בראש אריך אנפין דאצילות, אשר אח״פ שלו שהם שערות דיקנא נפלו לתוך המדרגה שתחתיו שהם או״א דאצילות, בסוד או״א במזלי אתכלילו, ומלובשים שם בעת קטנות, ולעת גדלות שנעשה זווג מע״ב ס״ג דא״ק, ומוריד את המלכות מפאתי הראש דס״ג דא״ק, לסיום הדיקנא, ודיקנא דס״ג עולה ומתחבר עם שערות הראש למדרגה אחת. אז יורדת ג״כ המלכות מפאתי הראש דא״א, לסיום הדיקנא שלו, והדיקנא חוזר ומתחבר עם שערות הראש למדרגה אחת, ובשעת חזרתו הוא מעלה עמו גם את או"א לראש א״א, ומקבלים שם מחכמה סתימאה דא״א. ואחרי עלית הדיקנא עם או״א לראש א״א נמשכות אחריהם כל חצאי מדרגות שלמטה מהם, שנפלו למדרגות שתחתיהם, ועולים חזרה למדרגתם, כי כל מדרגה תחתונה שבעת קטנות נפל לתוכה אח״פ של המדרגה העליונה הימנה עולה היא עם אח״פ אלו אל המדרגה העליונה, שכן ישסו״ת עולים לאו״א ע״י אח״פ דאו״א שהיו בהם בזמן הקטנות. וכן זו״ן עולים לישסו״ת ע״י אח״פ דישסו״ת שהיו בהם בקטנות, וכן נשמות הצדיקים עולים לזו״ן ע״י אח״פ דזו"ן שהיו בהם בקטנות. הרי שכל עלית התחתון לעליון להתאחד עמו לאחד, נעשה ע״י שערות דיקנא דא״א שהעלו את או״א לראש א״א, שאחריה נמשך עלית כל תחתון לעליון, וכל המוחין דאצילות ובי״ע יוצאים מפרצוף השערות האלו שבראש א״א.
ונודע כי י״ג תקוני דיקנא הם, בסוד י״ג מדות הרחמים שבמיכה: מי אל כמוך וגו׳ ובסוד י״ג מדות הרחמים שבתורה: אל רחום וחנון וגו׳, שהם השרשים לסדר גידולם של זו״ן עד להשגתם המוחין דג״ר דגדלות, שהוא בתיקון הז׳, כמ״ש באד״ר (אות פ״ח) תאנא בצניעותא דספרא, תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא בשביעאה משתכחי בעלמא, ומתפתחי בתליסר תרעי דרחמי וכו׳, וכן באות קמ״ב ותרין תפוחין אלין דאינון תקוני ז׳, אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים באור פני מלך חיים.
כי שערות הדיקנא בעת שיצאו במצר הזקן שהוא התקון הראשון עדיין לא היו ראויים לזווג כלל, כי היו לגמרי מבחינת מלכות דצמצום א׳ שהיא אינה מקבלת שום זווג באצילות, מחמת גניזתה ברדל״א, ולכן הם צריכים למיתוק במדת הרחמים, שאז נעשו ראויים לעליית מ״ן ולהמשיך מוחין דחכמה גם בפרצופי אצילות. ועל מתוק זה של מלכות דצמצום א׳ שבתקון הראשון, סובבים כל י״ב התקונים שבדיקנא, שח׳ תקוני דיקנא הראשונים עד ונוצר חסד, הם תקונים של המלכות מיחס מוחא סתימאה, וה׳ התקונים האחרונים הם תקונים של המלכות מיחס הגלגלתא הכלול במוחא סתימאה.
והנה בתקון הא' לא נתקנו אלא מארי תריסין שהם בבחינת בינה, אבל בחינת זו"ן שבהם, לא קבלו שום תקון שלכן נמשך בעולם היצירה ועשיה מארי דיבבא ומאלי דיללה, ונמצא שעיקר המיתוקים הוא לבחינת זו״ן, ונודע שכל תקוני זו״ן הם ע״י עבור בבינה, ויניקה ועבור ב׳ וגדלות. ובתקוני הדיקנא הוא השורש לכל זה. כי תקון הב' דדיקנא שהוא השערות שבשפה העומדים בסוף לחי העליון, נבחן לבחינת עבור א׳ דזו״ן בבינה, כי לחי העליון ה״ס בינה, וז״ס התפשטות השערות דתקון א׳ שהוא מצר הזקן שלא קבלו את תקונם בתיקון הא׳ ולכן נתפשטו עד לשפה העליונה, שהיא רישא דפומא, וה״ס עבור א׳ של זו״ן שבמלכות דצמצום א׳ שעלו לעבור בבינה, וז״ס תקון הב׳, שהוא רחום בסוד רחמי הבינה, שהוא השגת ו״ק דעבור. ואח"כ בתקון הג׳ שהוא האורחא העליונה תחות חוטמא, קבלו שם רוח דחיי מן החוטם שהוא בחי׳ ג״ר דעבור א׳. וז״ס חנון.
ואחר שנשלמו בו״ק וג״ר דעבור, נולדו ובאו במקומם בלחי התחתון במקום השפה התחתונה, ומתחלה נגלה שם הו״ק שהם נפש רוח הנקרא תקון ד׳ דדיקנא שהוא שבולת הזקן, ואח״כ נגלה הג״ר שהוא תקון החמישי דדיקנא, שהוא האורחא דתחות פומא שבאמצע שבולת הזקן, וו״ק וג״ר אלו ה״ס ארך אפים, וה״ס ו"ק וג״ר דיניקה, שתקון הד׳ הנקרא שבולת הזקן הוא בחי׳ ו״ק ונפש רוח דרוח הנקנה לז״א בב׳ שנות היניקה הראשונים, כנודע בז״א דאצילות, ומן התחתון ילמד העליון ותקון ה׳ הוא בחינת עיבור ב׳ שע״י קונה נשמה חיה יחידה שה״ס ג״ר דרוח שלאחר ב׳ שנים דיניקה ונשלם בעשרה כלים, כמבואר בז״א דאצילות.
ואחר שנשלם בג״ר וו"ק דרוח, שהוא בחי׳ השלמת כלים, הגיע הזמן לעבור ב׳ דמוחין דגדלות, וזהו ג״כ בב׳ תקונים דהיינו בתקון הששי ותקון השביעי, שהוא ורב חסד ואמת, שבתקון הששי קונה ו״ק דגדלות, ואח״כ מקבל הג״ר דגדלות בתקון השביעי, שהוא הארת הפנים בסוד ב׳ תפוחין קדישין הפנוים משערות שהם בחינות המוחין וג״ר דכללות הדיקנא בבחינת באור פני מלך חיים. ואע״פ שב׳ התפוחין קדישין הם בחינת הפנים דא״א עצמו השייך לכלים הפנימיים שלו, מ״מ הם נחשבים לתקון של הדיקנא, כי אין המדובר מבחי׳ עצם הפנים של א״א, אלא מבחינות השערות הסובבות על הפנים סחור סחור ומעלים מ״ן תמיד בסוד תקרובתא דבוסמא, ואלו האורות המגולים בב׳ תפוחין קדישין מכח מ״ן אלו אינם שייכים לכלים הפנימיים אלא לשערות דיקנא לבד, שהם נמשכים ומתגלים ע״י מ״ן שלהם.
ואחר שנגלו כל המוחין דדיקנא בתקון השביעי, מתגלה תקון השמיני בסוד השבח הכלול בז׳ התקונים הראשונים, כי תקון זה מקבץ בתוכו כל ז׳ התקונים להשפיע לתחתונים ונקרא ונוצר חסד, ונקרא מזל עליון מטעם שנבחן כמו בחינת שערות הבינה שהיא בחי׳ עליון. ובזה נגמר כל תקונם של שערות דיקנא הבאים מחלק המלכות דצמצום א׳ המיוחסים לבחינת חכמה דמו״ס וחמשה התקונים האחרונים הם מיתוקים של המלכות מיחס הגלגלתא הכלול במו״ס.
וזה מה שאמר באד״ר (אות פ״ח) תאנא בצניעותא דספרא תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא, בשביעאה משתכחי בעלמא, שהמוחין וג״ר דכללות הדיקנא בבחינת באור פני מלך חיים להאיר אל התחתונים בגילוי פנים הוא רק בתקון השביעי, (מלבד הפירוש הפשוט שבשביעאה פירושו בחודש תשרי שהוא החודש השביעי) ואומר שם באד״ר (אות קמ״ב) פתח ר׳ שמעון ואמר כתפוח בעצי היער וגו׳ מה תפוח זה כליל בתלת גווני כך קב״ה כליל שיתא גווני וכו׳ פירוש: כי השם תפוח יש לו הוראה מיוחדת על הארת החכמה הזו שה״ס ו"ק דחכמה, הנמשכת מג׳ קוים שה״ס חג״ת, שע״ז רומזים ג׳ הגוונים לבן אדום ירוק שיש בתפוח, ויש ב׳ תפוחין קדישין בימין ושמאל, שג׳ הגוונים שבימין ה״ס חג״ת, וג׳ גוונים שבשמאל ה״ס נה"י, וזה שאמר מה תפוח זה כלול בתלת גווני, שה״ס ג׳ קוין. כך קב״ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני שג׳ קוים שבימין ה״ס חג״ת וג׳ קוים שבשמאל ה״ס נה״י, להורות שהארת חכמה שבהם היא רק ו״ק דחכמה דהיינו חג״ת נה״י דחכמה, ואין שם ג״ר דחכמה, בכל שיתא אלפי שני לפני גמר התקון.
וזה אמרו כאן (באות רס״ט) מאי פניך, כלומר מהו אור הפנים שה״ס ג״ר המתעורר ע״י התקיעות, הלא התקיעות ידוע שה״ס חג״ת ולא ג״ר שה״ס אור הפנים. ומשיב אלין תקיעה שברים תרועה, דהיינו חג״ת אבל חג״ת דחכמה, דאינון תקיעה חוורו דאנפין, שהוא חסד דחכמה שברים סומקו דאנפין דהיינו גבורה דאור הפנים שהוא חכמה, תרועה ירוקא דאנפין שהוא תפארת קו האמצעי של הפנים שהוא חכמה. ומפרש (באות ר״ע) ובאלין תלת גוונין שהם חג״ת ג׳ הגוונים של התפוח, נהרא שרגא, דאיהי נר ה׳ נשמת אדם וכו׳, והיינו כמ״ש באד״ר (אות קמ״ג) ותאנא מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא והיינו הארת חכמה הנקראת חיים בסו״ה והחכמה תחיה בעליה ומחזיין חידו לזעיר אפין, כתיב יאר ה׳ פניו אליך, וכתיב באור פני מלך חיים, באור פני מלך אינון תרי תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא, יאר ה׳ פניו אליך פנים דלבר, דהיינו של ז״א שהוא לחוץ מן א״א ונקרא אדם, שבגי׳ מ״ה דכד נהרין מתברך עלמא וכו׳. תניא כד אתגליין תרין תפוחין אלין אתחזי זעיר אפין בחדוותא, וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא, וכלא חדאן ונהרין, וכל טיבו לא פסיק, כלהו אתמליין בשעתא חדא כלהו חדאן בשעתא חדא. וכו׳ הבא הוא ישוב ירחמנו דהיינו בהתקונים של מיכה שהם בא״א, ובהאי דלתתא שבדיקנא דז״א דהיינו בי״ג מדות הרחמים שבתורה הוא נקרא ואמת כי בהתגלות האור הפנים מב׳ התפוחין קדישין מתגלה אמיתות השגחתו יתברך, אשר כל מיני ההסתרות הנמצאים בעולמות באים רק לגלות אמיתות זו שבהשגחתו שהוא להיטיב לנבראיו ולכן נקרא תקון זה בז״א בשם ואמת. ומה שכתוב (באות רס״ט) תרועה ירוקא דאנפין, בה נפקין ישראל מן גלותא, בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא כאשה עוברא, כי סוד תקיעת שופר, ה״ס העלאת מ״ן דמסך דחיריק שעל ידו מתמעט כח השמאל ומתייחד עם הימין, וז״ס קול שופר כי קול רומז על ז״א שנקרא קול שה״ס קו האמצעי הכלול מג׳ הקוים שה״ס אש מים רוח, וע״כ מתבלבלת הסט״א המכסה את המלכות בכח קו השמאל, כי הקו שמאל נתמעט ואבד הג״ר שלו ומכש״כ הסט״א השואבת כחה ממנו, והנה יש ב׳ מיני דינים דנוקבא במסך דחיריק שה״ס מנעולא ומפתחא, כדי למעט קו השמאל ליחדו עם הימין שעיקר הכח הממעט הוא המנעולא שהוא מסך דחירק מבחי׳ מלכות דצמצום א׳, אמנם כדי לקבל הארת ו"ק דחכמה מעלימים את המסך דמנעולא, ופועל עם המסך דמפתחא שהיא המלכות המשותפת בבינה, ובכחה נשאר עכ״פ הארת ו"ק דחכמה ולכן התרועה שה״ס הקו שבה המסך דחיריק בה נפקין ישראל מן גלותא שה״ס שליטת הסט״א שהוא הגלות, בזמנא דמתהפכין אנפין דישראל לירוקא שה״ס המסך דמנעולא שע״י נכנע הקו השמאל ומתמעט מג״ר לו"ק. כאתתא עוברא הוא מפורש בזהר פנחס (אות תרצ״ח) בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת וראמת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין וכו׳ כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך וכו׳ ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. כי כשמלכות מתעברת בנשמות הצדיקים היא מקבלת ממנו מיין דכורין, והיא מעלה מיין נוקבין, שמבין שניהם מתהוה הנשמה, ואז המלכות מעוררת הארת החכמה דשמאל לצורך הנשמה, וכיון שעוררה שליטת השמאל הנה אורתיה חוזרים ונקפאים והיא נסתמת, ואין יוצא ממנה כלום לתחתונים, וזה שכתב בשעתא דאתעברת אסתימת, שאורותיה נקפאים בתוכה, כיון דמטא זמנא למילד געאת ורמאת קלין מחמת שאינה יכולה ללדת כי הכל קפוא בה. וסוד עין קולות רומזים על הדינים שנמשכים מחכמה דשמאל כי חכמה נקראת עין, בסוד עיני העדה שהם חכמי העדה. כדין אפיק חד חויא רברבא וכו׳ היינו שהקב״ה מעורר עליה דינים דנוקבא, מבחינת מסך דחיריק הממעט ג״ר דשמאל שזה נבחן כמו נשיכה, ואתי ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני והיינו בב׳ מיני הדינים שבמסך דחיריק שהם מנעולא ומפתחא כנ״ל.