פירוש הסולם
רע)
נפקו מיא באינון נוקבין ועאל נהורא ובטש לארבע סטרי תהומא: עתה מביא סדר אצילות הנוקבא, שהוא על חד סטרא. ואומר, המים יוצאים דרך אותם הנקבים שבאבנים דז"א הנ"ל, שהאורות מאירים דרך שם ממעלה למטה (כנ"ל בדיבור הסמוך) ואור העליון מא"ס נכנס בהם ומכה לד' הבחינות שבתהום. שהוא תהום הכולל, דהיינו שמכה לד' הבחינות חו"ב תו"מ שבהמלכות הכוללת, שהיא הנוקבא דז"א. ועל ידי הכאה זו נאצלות הע"ס חו"ב תו"מ, של הנוקבא.
מתגלגלא נהורא בחברתה, ואערעו בחד, ופלגין מיין, כל אור מד' הבחינות, נכלל בחבירו, בשעת ההכאה ונעשו בה ד' פרצופים שבכל אחד חו"ב תו"מ, המלבישים זה על זה (כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך בזווג דהכאה לצורך בנין ז"א ע"ש) ונפגשים בצד אחד של המלכות, דהיינו רק בהמלכות דמדת הרחמים המספקת לחצי פרצוף שמחזה ולמעלה,
(כנ"ל דף קנ"ח ד"ה בארבעין) ולפיכך,
ופלגין מיין, המים, שהם האורות המושפעות לה מן ז"א, מתחלקים בה, ואינה מקבלת אלא החלק מחזה ולמעלה של כל פרצוף. כי מטעם שחסר בה צד המלכות דמדת הדין, אינה יכולה לקבל את החלק שמחזה ולמטה מן ז"א, כי אינו מאיר אלא על המלכות דמדת הדין. כנ"ל ע"ש.
והטעם שבאצילות ז"א אומר
שבעה, שהם חג"ת נהי"מ, וכאן בהנוקבא אומר רק
ארבע סטרי, הענין הוא, כי ב' ירידות יש בד' הבחינות חו"ב תו"מ. כי חו"ב תו"מ ממש, אינם אלא בג"ר, אבל בז"א ירדו חו"ב ונעשו בו לחסד וגבורה, דהיינו לבחינת חסדים, ונבחנים ד' הבחינות שבו לחו"ג תו"מ. ובהנוקבא, יורדים ירידה שניה, כי חו"ג דז"א נעשו בה לנצח והוד, והת"ת דז"א ליסוד, וע"כ ד' בחינות שבה נבחנים לנצח הוד יסוד ומלכות. באופן שבג"ר הם חו"ב תו"מ. ובז"א הם חו"ג תו"מ. ובהנוקבא הם נהי"מ וההפרש ביניהם רב מאד. כי חו"ב הם חכמה ממש ובינה ממש, אבל בז"א שנעשו לחו"ג, ירדה החכמה ובינה ונעשו לחסדים וגבורות, כי הכלים שלו אינם מקבלים עוד חכמה. אבל חסדים יש בהם בשפע גדול, שז"ס שמכנים את החג"ת לכלים רחבים. כי מדת הרוחב רומזת על החסדים, ומדת האורך על חכמה, וכשירדו להנוקבא ונעשו לנצח והוד, כבר נתקצרו הכלים, כלומר שנצטמצמו משפע החסדים, אבל נבחנים לכלים ארוכים, כלומר שראוים לקבל הארת החכמה, המכונה ארוכה. באופן, שבג"ר שבהם חו"ב תו"מ, יש אור החכמה ממש, דהיינו חכמה דאור ישר. אבל בחו"ג תו"מ דז"א, אין שם אלא חסדים ובהנוקבא, יש רק הארת חכמה, הנמשכת מבינה שחזרה להיות חכמה ע"י עלייתה לא"א, ואינה חכמה ממש כמו בג"ר.
ונודע שהעליון כולל בתוכו את כל התחתונים ממנו, להיותם עוברים על ידו ומושפעים להתחתונים, וכיון שעברו דרכו, נשארים בו, כי אין העדר ברוחני, וע"כ נמצאים שורשי כל תחתון בהעליון ממנו.
(כמ"ש בתלמוד ע"ס חלק ב' בהסתכלות פנימי דף ע"ה ד"ה וטעם ע"ש) ולפיכך נבחנות כל אחד מהנ"ר, שיש בו עשר ספירות שלימות, כח"ב חג"ת נהי"מ, כח"ב יש להם מעצמם, כי ד' בחינות שלהם הם חו"ב תו"מ, וחג"ת יש בהם מד' בחינות חו"ג תו"מ דז"א, ונהי"מ מד' בחינות חו"ב תו"מ של הנוקבא. אבל ז"א כבר חסר כח"ב, כי ד' בחינותיו הם חו"ג תו"מ הנקראות חג"ת, אלא להיותו כולל את הנוקבא, הרי יש לו ג"כ נהי"מ דנוקבא, וע"כ נבחן
לשבעה ספירות חג"ת נהי"מ. אבל הנוקבא, כבר חסרה החסדים המרובים שבחג"ת, כי חו"ג דז"א נתמעטו אצלה לנו"ה, וע"כ אין בה אלא נהי"מ בלבד, והוא נקרא משום זה
ד', להורות שאין בה אלא ד' ספירות נהי"מ, וחסרה מו"ס ראשונות כח"ב חג"ת. ולפיכך מכנה הזהר כאן את ז"א במספר
שבעה, ואת הנוקבא במספר ארבע.
