זהר

רעט) ויבן ה' אלהים את הצלע, הכא אתרמיז רזא דיבום, דאמרו ביה כיון שלא בנה, שוב לא יבנה, הה"ד אשר לא יבנה את בית אחיו. אבל לגבי קב"ה אתמר ביה, ויבן ה' אלהים אבא ואמא, בני לה לגביה, הה"ד בונה ירושלם ה'. ו' דאיהו בן י"ה אבא ואמא, עלייהו אתמר ויבן ה' אלהים את הצלע, אשר לקח מן האדם, דא עמודא דאמצעיתא. ויביאה אל האדם, אייתי ליה לגבי צלע, דנטיל מן ה', עולימא דילה.

פירוש הסולם

רעט) ​ויבן ה' אלקים את הצלע, הכא אתרמיז רזא דיבום, דאמרו ביה כיון שלא בנה שוב לא יבנה, הה"ד אשר לא יבנה וגו': ויבן וגומר כאן נרמז סוד היבום שאמרו בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה, וז"ש ​אשר לא יבנה את בית אחיו, שלמדו מכתוב הזה (יבמות יוד:)​ כיון שלא בנה שוב לא יבנה. אבל לגבי קב"ה: אבל בהקב"ה, אע"פ שלא בנה את השכינה בשעת הגלות, מ"מ הוא יכול לגאלה, כי אתמר ביה ויבן ה' אלקים, אבא ואמא בני לה לגביה, כי נאמר בו, ויבן ה' אלקים, דהיינו או"א בנו את השכינה בשבילו, וכיון שהוא עצמו לא בנה אותה, ע"כ לא שייך לומר בו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה. הה"ד ​בונה ירושלים הויה, ו' דאיהו בן י"ה וכו', עלייהו אתמר, ויבן ה' אלקים וגו', מן האדם דא עמודא דאמצעיתא: וזהו שכתוב, בונה ירושלים הוי"ה, מד' אותיות הוי"ה נבנית השכינה הנקראת ירושלים, כי הו' דהויה, שהוא ז"א הוא בן י"ה דהויה, שהם או"א ועליהם כתוב ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם, שהוא קו האמצעי דהיינו ז"א. ויביאה אל האדם, אייתי ליה לגבי צלע דנטיל מן ה' עולימא דיליה, ויביאה אל האדם, היינו שהביא אותו אל הצלע שלקח מן ה' תתאה דהוי"ה, שהיא העלמה שלו, כלומר שהיא מלכות דז"א עצמו, ולא מלכות דמלכות, (כנ"ל דף רל"א ד"ה בההוא) הרי שירושלים נבנית ע"י ד' אותיות הויה, שעיקר הבונים הם י"ה או"א, והצלע הנבנה היא ה"ת, שהיא מלכות של הו' דהויה, שהוא הז"א, בשביל הו', כמבואר.