זהר

רעז) כד נפק שבתא, אתלבש אדם, באינון לבושין דגנתא דעדן דארעא, דסלקין ריחין ובוסמין, לקיימא נפשיה, על ההוא רוחא קדישא עלאה יקירא דאסתלק מניה. והדס איהו קיומא דנפשא ודאי. כגוונא עלאה, דאתקיימא קיומא דנפשא.

פירוש הסולם

רעז) כד נפק שבתא וכו': כשיצא השבת, נתלבש אדם הראשון באלו הלבושים דג"ע הארץ, הנ"ל, המעלים ריחות ובשמים לקיים נפשו, במקום, רוח הקדוש העליון היקר, שה"ס זיהרא עלאה דאצילות, שנסתלק ממנו. והדס הוא קיום הנפש ודאי, כמו בעליון שנתקיים קיום הנפש שהיא המלכות. כמ"ש בסמוך.