זהר

רעו) אלא תאנא, כל הני שערי דדיקנא, כלהו תקיפין. מ״ט. כל אינון דרחמי, בעיין למהוי תקיפין, לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא, הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין, מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין, רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא, דינא תקיף, ונצח על רחמי. ובג״כ בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין, דכד בעו רחמי, שערי דאינון ברחמי, קיימין ומתחזיא דיקנא באינון שערי, וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא, אתחזייא דיקנא באינון שערי. וכלא אתקיים בדיקנא.

פירוש הסולם

רעו) אלא תאנא כל וכו׳: ומשיב, אלא למדנו, כל אלו שערות דיקנא כולן קשות. מהו הטעם. הוא, כי כל אלו של רחמים, דהיינו הנמשכות מקו האמצעי שהוא רחמים, צריכות להיות קשות, דהיינו מדינים דמסך דחירק (כנ"ל אות רע״ג) כדי להכניע הקו שמאל שהוא דין ולחברו בימין (כמ״ש שם) וכל אלו שהם דין, דהיינו הנמשכות מקו שמאל, שהם דינים קשים, הרי קשות הן מצד עצמן. ובין כך ובין כך צריכות להיות קשות מב' הצדדים, הן מצד הרחמים והן מצד הדין. וכשהעולם צריך לרחמים, הנה שערות הרחמים מקו האמצעי הן קשות ונוצחות את הדין, כי מיחדות השמאל עם קו הימין שהוא חסדים. ומתגלים המוחין שהם רחמים. וכשהעולם צריך דין, דהיינו בעת הארת החכמה, שאינה מאירה אלא עם גילוי דינים, (כנ״ל פקודי אות שע״ו) אז הדין קשה, ונוצח על הרחמים. ומשום זה צריכות להיות קשות משני הצדדים, כשצריכים רחמים, השערות שהן ברחמים עומדות, והדיקנא נראה בשערות אלו, והאחרות אינן נראות, והכל הוא ברחמים. וכשצריכים דין, נראה הדיקנא רק באלו השערות של דין, והאחרות אינן נראות. והכל, בין רחמים ובין דין, מתקיים על ידי הדיקנא.