זהר

רעו) וכען בוצינא קדישא קום נהיר גוונין דרקיע באתוון דאוריתא. ונהיר ככביא בהון בנקודי. כזהר: דא כרסיא יקרא, דכל נשמתין קדישין מתמן אתגזרו.

פירוש מעלות הסולם

רעו) וכען בוצינא קדישא וכו': וכעת נר הקדוש קום להאיר צבעי הרקיע באותיות התורה. ולהאיר הככבים שברקיע בנקודות. כזהר, זהו כסא הכבוד שכל הנשמות הקדושות משם נחצבו.
פירוש, כי ר״ש היה סוד הדעת, שהוא שורש לקו האמצעי, (עי׳ באד״ר אות ז׳ בסלם פירוש על מה שאמר אנן כללא דכלא) המכריע בין חו״ב דז״א, דהיינו קו האמצעי שבג״ר, שממנו נעשו הרקיעים שעל גן עדן, אחרי שנתפשט עד למלכות דאצילות, כי במקום ז״א אינו בהשגה, וה״ס ג׳ גוונים לבן אדום וירוק, ומלכות היא סוד גוון שחור. וכן קרקע הגן שה״ס הגן עצמו מקבלת מארץ העליונה שהיא מלכות דאצילות.
וזה אמרו קם סבא חד וכו', בגין דבך נהרא שכינתא כי ע״י ר״ש שה״ס הדעת המיחד ימין ושמאל דז״א והאור מתפשט עד למלכות שהיא השכינה דאיהו זהר הרקיע כי ממלכות מתגלים כל האורות למטה בגן עדן, וכל אחד מקבל על ידה מבחינה שכנגדו למעלה, ולכן היא זהר הרקיע.
וגן איהו סתים וחתים וכו' היינו קרקע הגן שהוא הגן עצמו הוא סתום וחתום כל זמן שלא מגיעה לו הארת המלכות שהיא הבחינה שכנגדו להאיר בו.
וזה אמרו (באות רע״ה) וגוונין לא נהרין ברקיע וכו' כי כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה והרקיע מקבל מבחינת קב״ה דעת ז״א, והגן מקבל מבחינת מלכות, ומיד דיעול תמן וכו', כי יש להבין היטב מה שאנו אומרים בכל מקום שבינה ותו"מ דעליון יוצאים ממדרגתו של עליון ומתלבשים בתחתון, הם בחינת יסוד דעליון (כמ"ש לעיל אות רי״ח בסוד שם צבאות צא ובא.) כי בינה שיצאה מן המדרגה אינה ג״ר דבינה רק ז״ת שפירושו תו״מ הכלולים בבינה. ועל כן נבחנים בינה תו״מ היוצאים לתפארת ומבחינות הפרצוף שעשר ספירות שלו נחלקות לראש תוך סוף, נבחן שבינה ותו"מ הנופלים מן המדרגה מתחילים מן החזה ולמטה כי חג״ת נבחנים לג״ר דגוף, ולא יוצאים מן המדרגה רק נה״י והיות שעיקרם של נה״י הוא יסוד שהוא הקו האמצעי, לכן מכנים לבינה ותו״מ שנפלו מן המדרגה בשם יסוד. וזה שאמר ומיד דיעול תמן אתמר בהון נפתחו וגו' כי אחר שקו אמצעי הכריע בין הקוים דימין ושמאל, חוזרים בינה ותו״מ ומתחברים למדרגתם. ולכן יסוד הכולל את בינה ותו״מ אלו נקרא מר אות שבעת נפילתו מן המדרגה הוא בסוד מלאכי שלום שהוא יסוד הנקרא שלום, מר יבכיון. ובעת חזרתו הוא אות בצבא דיליה וליה מתפתחין רקיעין וכו'. (ועי׳ כל זה בפרשת ויקהל בסלם מאמר הרקיעים שעל גן עדן).